גיא טנא על ילדי בית העץ, הפרוייקט של רן ויאיא כהן אהרונוב, המארחים את אברהם טל, איילה אינגדשט, מוקי ועוד: אלבום שופע קסם וכישרון.

מאז 2009 , כאשר יצא האלבום המצוין לילדים, "ילד פעם", לא התאגדה חבורה מוכשרת של יוצרים ומבצעים ליצור אלבום שופע קסם וכישרון, כמו ילדי בית העץ. האחים רן ויאיא כהן אהרונוב גייסו למשימה קבוצה נכבדה של מבצעים ולצידה, חבורת ילדים, כולם מקסימים, המשוחחים ביניהם בפרטיות בית העץ. התוצאה מלאת תוכן וכיף.
שיר הנושא הפותח את האלבום פונה לילדים דרך מושג החבורה שבונה לעצמה עולם קסום: "עושים כל מה שבא לנו/ כי זה העולם שלנו". באמצעות שריקות ושירה בקולות מרובים, נרקמת לנגד אוזנינו חבורת ילדים שסיפורם יסופר בהמשך האלבום. יא יא כהן אהרונוב, שמופקד על ההפקה המוזיקלית, פנה לכלי הנשיפה כדי להוסיף מרץ וצבעוניות, והתיאבון נפתח.
מוקי מבצע את לא מפחד, במסורת שירי הרשימה המוכרים מאלבומי ילדים מופתיים כמו "הכבש הששה עשר" ("יש ילד שאבא שלו", "אני אוהב"), ותחושת הילדות התמימה והכיפית עוברת היטב. קרולינה הנהדרת שרה על לוקה הכלבה הנאמנה (וד"ש לסוזאן וגה), באחד השירים היפים בדיסק. השחקנים אודיה קורן ונתן דטנר מתארחים בתפקיד ההורים. השלושה משתפים פעולה גם בלמה זה ככה, והשאלות שכל הורה נתקל בהן כגון "איפה גר אלוהים?" ו"איך זה שאין לי כזה כמו ליותם?", מוצגות כאן בצורה הומוריסטית אך לא מתנשאת, שמתחברת לילדים ולהורים גם יחד.
אברהם טל מרגש בילד לא רגיל, הפאנקי, בו מספר אח על אחיו הקטן החריג: בן שלש מחונן, משמיע קולות מוזרים, לא משחק עם ילדים אחרים אבל "בגלל זה אני אוהב אותו אפילו יותר". רן כהן אהרונוב מצליח, בפעם הראשונה במוזיקה הישראלית, ככל שאני זוכר, לגעת במילותיו בכל מי שבמשפחתו ילד על הספקטרום האוטיסטי. סחתיין גדול!

ביום אחד, הדג נחש מביאים את הבום שאקלאק, מכוכבי הקיץ האחרון במוזיקה הישראלית. השיר מתאר את חלומות הגדולה של ילדים שרים ומנגנים. הטקסט חמוד, מדויק ובעל הומור עצמי. גם נושא הסודות נבדק בשיר של יא יא שמבצע שיר רשימה נוסף באותו שם.
איילה אינגדשט ואברהם טל שרים את דברים קצת משונים, הקצבי, שבו, כמעט עשרים שנה לאחר "בסדר אז אני לא בסדר" שביצע דן תורן (ב"זנב לא שוכח" המצוין, מ- 1997), שוב ניתנת לגיטימציה לרצון הילדותי לעשות דברים כנגד הקוד החברתי או מצוות ההורים.
רעות יהודאי שרה מנקודת מבטה של ילדה נמרצת ואוהבת ניצחונות בתופסת. אהבתי את הכתיבה של רן כהן אהרונוב, שמצמיד לבת אופי שלכאורה מתאים לבן, ויוצר דמות כובשת שעוברת מושלם בביצוע של יהודאי.
לאחר שני שירי הכנה לשינה, פיית השיניים (יא יא) וחלומות (אינגדשט), האלבום מסתיים בתחושה של סיפוק וסגירת מעגל, בתום יום מלא הרפתקאות. "ילדי בית העץ" עדיין טרי, אולם קצרה דרכו לעמוד בשורה אחת עם הבולטים שבאלבומי הילדים שיצאו כאן. מבחינה אישית, עבודת הדוקטורט שלי שעוסקת באלבומי ילדים גדולים, החל מ"הכבש הששה עשר", בהחלט תצטרך לקחת אותו בחשבון…