גיא טנאאלבום הבכורה של תמר לינדר נפתח בזכרון. זכרון אחר, ממקום אחר, מזמן אחר. לינדר שרה על תותים במקרר וקיר מתפורר, על גאולה הקטנה, אולי גאולה הירושלמית ? השכונה הדתית-חרדית ?. שמא הזכרון קשור בסבתה לה מקדישה לינדר את האלבום?. לא בפעם האחרונה מתנהלת כאן דינמיקה בין הנסתר לבין הנגלה. לינדר יוצרת מתח ודרמה בקול ובשירה והמפיק המוסיקלי אור בהיר בוחר בצליל שמזכיר את פורטיסחרוף המוקדמים כדי ליצור קרירות רגישה לסיפתח של האלבום. הרגישות הזו , בעלת האלמנטים האוטוביוגרפיים הברורים , מתבטאת באופן ברור ב"בואי בשבת" המצויין. לינדר לא מאכילה את המאזין בכפית, היא שומרת על מידה מסוימת של עמימות כמי שהסוד היה חלק אינטגרלי מחייה, עמימות כמנגנון הגנה של אומנית שפורקת את סיפורה אל מולנו.
מסתבר שלינדר היא אומנית ספוקן וורד בעלת שם מסוים. מבחינתי ב"שיר נחמה", מלבד דמיון רב ל "תחנת הרדיו הישנה" של הדרה לוין ארדי, מצאתי הרבה בלבול ואי בהירות וגיבוש בטקסט. לגבי הביצוע, העדפתי ללא ספק את לינדר שרה וקיוויתי לשמוע אותה מתנסה רק בכך.
ב"קסם" יש נסיון מסוים לשיר ים תיכוני, נסיון צורם שמהווה אחד מן השניים: נסיון להלעיג את הז'אנר מול טקסט שלא ראוי לפחות מעיבוד וסאונד ראוי ולא מתאים לז'אנר או נסיון כנה ליצור שיר ים תיכוני שלוקה בכל קלישאה אפשרית. מה שמפתיע בכל העניין הוא שמדובר בשיר לא רע בכלל, אלא שהטעם הרע בבחירת העיבוד פשוט לא מניח. מיותר לחלוטין. ב"כלוב", לעומת זאת, יש שימוש מדויק במרכיבים מזרחיים שמחמיאים לשיר ולא נשמעים מלאכותיים, מצועצעים ומודבקים.
ביצוע מרגש ונפלא של לינדר עצמה ושל נועם ענבר, סולן "הבילויים",הצדיק את העדפתי זו. טקסט קסום ומצמרר כאחד , מנגינה קטנה ומגובשת, עיבוד והפקה שמחמיאים לקולות המיוחדים של שני המבצעים, בהחלט נקודת שיא (לא היחידה) באלבום. אהבתי מאד גם את "צייד" שמאחד בתוכו התייחסות תרבותיות כמו לרונה קינן ולמאיר אריאל ושורות נפלאות כמו "צדת אותי על ספסל בבית קפה/ טרף קל הייתי ואתה- יפה" אשר יוצרות רפרנס ברור, אירוני או לא למוסכמות המגדריות המקובלות. הפקה מוסיקלית מרתקת, רב שכבתית ומלאת השראה של בהיר.
נסעתי היום בכבישי חיפה והגליל המערבי ובין העיר התחתית לכבישים המהירים תפסתי עצמי שר עם לינדר, ממש שר עמה, רק שיר אחד. באורח מושלם היה זה "מישהו מאזין" ובין איקאה קרית אתא לפאתי עכו ובין בית חולים רמב"ם לגשר "פז" תפסתי עצמי שר "קשה לשמוע את הקול שלך בתל אביב" בהטעמה המיוחדת ובשבירה המעניינת בהן בחרה לינדר. לצערי גם הפעם, אהבתי הרבה פחות את החלק של הספוקן. אני מבטיח שהאזנתי תמר….
אבל אם יש שיא לאלבום הבכורה של לינדר הוא "אני הסכנה" : "את הסוד הגדול המחריד שלך אני יודעת/ אחוות נשים פטפוט אחד הורס חיים" שרה לינדר ויוצרת מסתורין מעיק שלא מסתיים עד השורות האחרונות בהן נאמר : "אהבה שכלאה השמחה/ הפחד הוא הסוהר שלה" ואיור מטריד פרי עטה מופיע בסמיכות. הצ'לו הנפלא של מאיה בלזיצמן (מי אם לא היא?…) והפקה מוסיקלית רבת השראה, לא פחות, יוצרים כאן שיר יוצא דופן וטורד מנוחה.
מדובר באלבום בכורה מרשים ומרתק של אומנית שאוהבת להתנסות בצליל ובמבע. סיפורה האישי ודאי מרתק עשרות מונים מזה הנחשף כאן וחלק מן המורכבות עובר יפה בזכות הרגישות של אור בהיר בעמדת המפיק המוסיקלי. הפתעה לטובה לקראת בחירת אלבומי השנה הבאה עלינו בקרוב.