גיא טנאכשחושבים על אלבומי ילדים, הקפיצה המנטאלית הבלתי נמנעת היא לאלבום המופת "הכבש הששה עשר" שיצא ב78' וגם האלבום שבו נעסוק היום אינו יכול לעמוד בהשוואה הבלתי הוגנת הזו.
למרות כל זאת,אני מבקש להמליץ בחום על האלבום "ילד פעם" מאת לי גאון ואורי ויינשטוק שמציג חבורה של שבעה מוסיקאים צעירים (גאון בשירה,ויינשטוק בשירה,פסנתר ורודס,גבי סידון בשירה,מתן אפרת בכלי הקשה,אייל הלר בשירה וגיטרות,ניר מימון בס,קולות וקריינות מקסימה וסלעית להב בחליל צד) שבחן רב ובטעם של פעם מגישים להורים ולילדים כאחד אלבום נעים מאד,מגובש מאד וחינוכי- בלי להציק.
לא נשמע כאן על פנטזיה או על קונג פו תלושים מהמציאות אלא על ריח של קציצות מהמטבח,סנדביץ' בשקית, שעורים בחשבון, חבר שכן שקשה להתחרות בו ,אח קטן ומעצבן ועוד.
כשהאלבום נפתח בפסנתר רכטרי ב"ארוחת ערב" המקסים מייד ניתן להבין שיש זיקה לזוית העגולה והמלודית ש"ציווה" לנו רכטר, אך בהחלט הרוקנרול ב"אח שלי" אינו כזה ואי אפשר לומר שמדובר בחיקוי ותו לא.המופע של "ילד פעם" רץ בהצלחה עם אותה תכנית כבר מספר שנים וחיקוי לא היה משיג זאת.
חבורת "ילד פעם" אינה חיה בבועה וידעה בחינניות להתייחס ולהצדיע לאומנים ששרו וכתבו לילדים בעבר אם זה במחווה ל"כשנסענו העירה" ב"כשנוסעים",ל"כשאהיה גדול" ב"כשאהיה זקן" ול"כשאומרים" ב"אם" ,כל אלה של של "הכבש" ובשיר "קטנה גדולה" המזכיר שירי ילדים מוכרים וישנים.
פינת המומחים:
שקד, בת עשר: אני הכי אוהבת את השיר "חושך" כי הוא רגוע,נעים מאד ולפעמים הוא עוזר לי להירדם בנסיעות..
רתם,בן שבע: אני הכי אוהב את השיר "אח שלי" כי זה רוק ואני הכי אוהב את הסגנון של רוק.
נטע, בן שנתיים:"טרקטור".