שירה:רונית קנו וארי גורלי

מלים:יעל סאלם

לחן,עיבודים והפקה: אילן סאלם

קריאה: עדי חרלף (!)

נגנים: עדי רנרט,אלון נדל,ישראל נחום,עמוס כבר הדני,רוני עיברין,אלי דג'יברי,אבישי כהן (חצוצרה),אילן סאלם,גורי אגמון.

איורים:רותו מודן.

"אמא אוהבת להקשיב לציפורים שבעצים בבוקר מוקדם,

אבא חושב שצריך לסגור את החלון ולהדליק את המזגן"

(אמא אוהבת עצים)

אם ב"ילד פעם" איורי החוברת המצורפת אומרים כפריות וחצר בית פרטי, ב"שירי העיר הגדולה" מאיירת רותו מודן, סמל עירוניות בפני עצמה,ילדים רוחצים בבריכת גומי עגולה על גג צופה אנטנות ודודי שמש.

הזוג יעל (מלים) ואילן (לחנים,עיבודים והפקה) סאלם יצרו בסוף המילניום אלבום ילדים מלא יופי ודמיון, וייעדו אותו לילדי העיר הגדולה מתוך ים יצירתיות וכוונה מלאה למצוא את היופי והקסם הילדותי גם בג'ונגל האורבני. הם פנו לרונית קנו וארי גורלי שיבצעו וזכו בהגשה ישירה ולא מתיילדת של קול גברי/אבהי ונשי/אמהי ושילוב הרמוני מצויין.

הקריאה של קטעי הקישור של עדי חרלף נהדרת וסיפורית ומזכירה באופן מפחיד כמעט את אסתר סופר ששלטה ללא עוררין בנישת הקריאה באלבומי הילדים של שנות הששים והשבעים.

"ברחובות הקטנים

בשדרות בגנים

מפליגה עגלתו הנאה"(הטיול)

"אמא וילד יצאו לטיול בסופו של אלול"(סתם סתיו)

גם הטיולים בעיר נראים ונשמעים מלודים,נעימים,צבעוניים וססגוניים. קנו נשמעת רהוטה ומעבירה את הטקסטים המעוטרים של יעל סאלם בתמציתיות,דיוק ומתוך כבוד לעברית של הכותבת.גורלי מחוספס מחד ונעים לאוזן מאידך ושני הקולות כאמור, הם נכס גדול ליצירה של הזוג סאלם.

"אסור גפרור

אסור ל'רביץ

אסור לכביש

אסור חשמל" (שיר על דברים שאסור)

"מי יבוא אולי שאול

ועילי ימצא שבלול

בגנה" (אנה בואי)

"שיחקנו והשתוללנו בגינה עם שאולי

עד שאבא התעייף" (שאולי)

המשחק של הילדים הוא חלק חשוב מההוויה של הילדים בכלל וכמובן באלבום. המשחק משתנה,סקרני ושואל וגם המוסיקה יכולה לנועה מצליל כמעט רוקנרולי ב"שיר על דברים שאסור" למלודיה שקטה ועדינה ב"אנה בואי" וג'אז כלי נשיפה שמח ותוסס ב"שאולי"- ריבוי סגנונות לריבוי משחקים.

"שירי העיר הגדולה" הוא אחד מאלבומי הילדים המוצלחים שיצאו בישראל והוא היחיד שמסמן את העיר והכרך כמקומות שלא רק מאפשרים דמיון,משחק וגדילה אלא גם מכילים בתוכם את כל האפשרויות המוסיקליות והיצירתיות שהורה בתחילת המאה העשרים ואחת יכול לאחל לילדיו.

דבר המומחים:

שקד (בת 10): "אני הכי אוהבת את "בבית קפה" כי אני חושבת על העתיד שלי בו אני אשתה קפה ואעשן סיגריה וארגיש את הטעם בכל הגוף".

רתם (בן 7): "חצי "שאולי" וחצי שום דבר".

נטע (בן שנתיים): "טרקטור".