ציפורה פישראני מודה שלרוב מופעים בהם נערכים מחוות עם קאברים הם לא כאלה שבדרך כלל לפחות מושכים אותי, אבל כששמעתי איזו רשימת אמנים מוכשרים התקבצו לכבוד הערב הזה, הגעתי למסקנה שזה ערב שלא כדאי להחמיץ. זה מסוג האירועים שגם אנשים מחוץ לירושלים הגיעו אליו בהמוניהם, ואלו שלא יכלו כתבו על אכזבתם ברשתות החברתיות.
כבר בהתאספות האנשים מסביב לבמה שמתי לב שהקהל מגוון מאוד מבחינת גילאים, עם אנשים בגילו של רוטבליט ועד לצעירים ממני (חלק מהמבוגרים יותר קצת התמרמרו שזה מופע בעמידה, אבל מאוחר יותר רובם רקדו וקפצו כמו הצעירים יותר) ועם וידאו ארט מושקע שהראה את הצילום של הצנחנים בכותל של שחרור ירושלים, לצד כותרת מאותו אירוע מעיתון "המודיע". על שלושה רמקולים הוקרנו תמונות מעטיפת האלבום עצמו, ובכלל במהלך ההופעה ניכרה מחשבה ביצירת דימויים חזותיים שיתכתבו עם השירים.
במהלך המופע ביצעו את אלבומו הראשון של רוטבליט בשלמותו ולפי הסדר . במקום הצוות האיקוני שניגן באלבום, שכלל נגנים מהצ'רצ'ילים וכוורת, אריק קלפטר ומיקי גבריאלוב (גבריאלוב וקלפטר גם חתומים על כמעט כל העיבודים) וגם את דני סנדרסון בשיר אחד, החליפו להקת Dirty Fly הירושלמית והבאסיסט אלרן דקל מלהקת פ'אנקנשטיין.
הערב נפתח בדברים של מי שארגן את ההופעה, שאנן סטריט, שדיבר על הרלוונטיות של המילים שכתב רוטבליט, אמנם מאלבום משנת , 1978 אבל מדברות על "ליצנים בכנסת". פתח בשירה יונתן בלומנפלד, שעד עכשיו הכרתי בעיקר כאמן ספוקן וורד, בביצוע נאמן למקור של "מעבר יבוק". משהו בגוון קולו של בלומנפלד באמת הזכיר לי את אותם זמרים משנות השבעים כמו איינשטיין או לרוטבליט. אחריו עלתה עלמה זוהר, שרוטבליט הוא בן משפחתה, כדי לבצע את "החוזר בתשובה לשאלת כתבנו", בו הכניסו נגיעות של רגאיי, והדגימה עד כמה טענת סטריט נכונה, כשהיא שרה את המילים "עיר הקודש מוזרה כל-כך, בדרך חזרה, רמאים רצים לכנסת ובדרנים לומדים גמרא" נרשמו מחיאות כפיים סוערות.
אחריה עלו להקת ההיפ-הופ "פלא אוזן" עם ביצוע אנרגטי ל"נאום הגבר", המבוגרים יותר בקהל קצת לא ידעו איך לאכול את ההגשה השונה מאוד אבל עד הפעם השנייה שהם יעלו לבמה, לקראת סוף ההופעה, ההלם יעבור. בקהל כנראה היו מספר אוהדים צעירים של הלהקה, שאני מודה שלא נתקלתי בה מקודם, שקיבלו אותם בשמחה. הפער הדורי פחות בלט בביצוע של מיכאל גריילסאמר וכינורו ל"באתי אלייך", שלווה בשירה מהקהל שהכיר את המילים, גם הצעירים יותר.
הבאסיסט דקל הכניס נימה בלוזית שמאוד התאימה ל"געגועים למלכות מס' 1 עד 365", ושוב פה הקהל הוכיח בקיאות כשהוא שר את המלים "ולוחות הברית" והקהל החזיר "בארצות הברית". אחריו עלה גבע אלון עם "במקום חוברת לזכרו", שכהרגלו מבצע קלאסיקות ישראליות מאוד במדויק, וצופה מהקהל אף הקליט/ה עבורכם את הביצוע כך שתוכלו גם ליהנות ממנו.
https://www.youtube.com/watch?v=zUuxiYdZE8w
אחריו עלה לבמה לירון עמרם, למרות שהיה יחסית לא מוכר לקהל הצליח לסחוף אותו בביצוע סטייל "מעלה מעלה" של צביקה פיק ל"טיילת פעם 16" , עיבוד דיסקואי שמאוד התאים לנושא השיר, שמתאר התרחשות במועדון אפלולי, בו נמצאים מגוון אנשים – דוגמנית, דייל, אלמנה ופסנתרן. שלא במפתיע , שמעתי קריאה ממישהי "איך קראו לו (לעמרם)"? ….עמרם וודאי רכש מעריצים חדשים. מיכאל גריילסאמר ושאנן סטריט חזרו לבמה, לביצוע משותף של "אם תיבקע החומה". בניגוד להרגלו, סטריט שר בסגנון יחסית רוקסיטי. יונתן בלומנפלד חוזר לבצע את שיר הנושא "כך שחררתי את ירושלים", ולשיר הבא, "שיר לשלום מספר 2" מצטרף הסקסופוניסט ומנהל הצוללת עצמו, ירון מוהר , כדי להכניס גוונים של "עידן הדלי" מהמחזה שיער לשיר. סטריט ושני חברי דירטי פליי חולקים את תקפידי השירה, (כשבלומנפלד משקשק בתוף מרים במקביל). השיר כנראה מצליח להעלות בפני הקהל היותר מבוגר זכרונות מקיץ האהבה, והם קופצים ומתלהבים באותה מידה כמו הצעירים.
ראיתי מה שנראה כמו אם וביתה חולקות רגע מקסים יחד, וזה היה הרגע שבו הכי הרגשתי שההופעה הצליחה במטרתה להביא יחדיו שלושה דורות של ישראלים בהנאה משותפת ממוזיקה.
https://www.youtube.com/watch?v=_EoQBAFHIw0
אחרי רגע השיא הזה הגיע הרגע בו חתן השמחה רוטבליט עצמו הגיע להודות למבצעים, נראה שאף הוא התרשם במיוחד מהביצוע של לירון עמרם. כמו סטריט, הוא ציין שלצערו השירים עדיין רלוונטיים. סגרו את הערב הדרנים של המיטב של שירי התקופה "אז תשתה קפה טורקי" בביצועם של עלמה זוהר ומיכאל גריילסאמר, שוב פעם עם נגיעות מקצב רגאיי. הקהל שנית התלהב במיוחד ב"איך שגלגל מסתובב", כשיונתן בלומנפלד עושה את הקולות הנמוכים ואלרן שר את הקול העיקרי בפזמון, בגיבוי של לירון עמרם ושאנן סטריט ששרו את הבתים.
סגרו את הערב ,"פלא אוזן" ושאנן סטריט עם "חוזה לך ברח" בגיבויו של גבע אלון, צירוף שלא ציפיתי לו אבל שעבד יותר טוב מהמצופה. הפעם הקהל המבוגר הגיב יותר טוב לביצוע ההיפ-הופ, אולי כי הם התגברו על ההלם או כי הם בכלל השתחררו. ….
זה היה ערב מחווה עשוי היטב, מכל הבחינות – ליהוק המוזיקאים, שמצד אחד הכניס דברים חדשים כמו היפ-הופ, דיסקו או רגאיי לביצועים, ומצד שני ששמרו על זיקה למקור . הוא הצליח לחשוף קהל מבוגר יחסית לאמנים שיש סיכוי טוב שלא היו מכירים אם לא היו מגיעים לערב, ומצד שני חיבר צעירים לאלבום שלא נוכח בכלל במצעדי הפזמונים של גלגלצ או אקו. אני מסיימת בנימת הערכה לסטריט ולכל צוות הצוללת שהרים את הערב, בתקווה שנקבל עוד ערבי מחווה מוצלחים כאלה.
