אלון עדר ב"דולינה" בחרשים, ההופעה התקיימה ביום שישי – 13.5.16
לעיתים ישנה חוסר התאמה בולטת, בסיסית בין האמן לבין מקום ההופעה. פעמים רבות ראיתי כיצד כל התנאים בשלים להופעה מצוינת אולם משהו לא מוגדר מעכב את האמן, שומר על אדישות ועל איפוק מצד הקהל ואז, לא משנה כמה מוכשר האמן וכמה רוצה הקהל ליהנות ולקבל תמורה לכספו, ההופעה נדונה לכישלון.
יש מקרים רבים שבהם ההיפך הוא הנכון. האמן מגיע ובפשטות סוחף את הקהל אחריו. המקום עצמו מהווה גורם רב השפעה בהצלחה שכזו. כאלה היו הדברים ב"דולינה" בחרשים, מעין קרחת יער ליד היישוב הגלילי, מקום אשר משוגעים לדבר הכשירו להופעות חוץ.

כאשר הקהל החל להתאסף, בלט הגיוון הגילאי לצד נינוחות רבה, כזו שאפשרה אף למעשנים בקרב הקהל להקטיר להם ללא טרוניות ותלונות מצד שכניהם. האוויר היה צלול, הילדים, כולל זה של אלון עדר עצמו, התרוצצו והקשיבו, הקשיבו והתרוצצו והחוויה הייתה שלמה.
אלון עדר, לבוש ג'ינס קצר וטי שירט מהוה, הרגיש בבית מיד. לאחר הופעה חביבה של להקה מקומית, טיפס עדר, אחד מהמוסיקאים המוכשרים שקמו לנו בעשור הנוכחי, אל הבמה המאולתרת ופצח בשיריו, בעיקר מאלבום הבכורה "אלון עדר" מ- 2011 עם שירים כמו "הפעמון", "קשה בלילה" הנפלא שלו למילים של אברהם חלפי ו "סי.טי". עדר שר גם מתוך אלבומו "סיכום החיים עד עכשיו" שירים כמו "קצת אהבה לא תזיק", "לבנה שלי" המוקדש לדבריו לשן הבינה שלו השם ייקום דמה, "העתיד" ו"פרה זה פרה זה פרה".
עדר בחר לא לבצע שירים מתוך "קסיו זעם" המצוין שלו, אולי בצדק, לאור האווירה הפסטורלית של "דולינה" וכובד הראש שאפיין את אלבומו האחרון.
ההופעה חלפה לה ואצלי בראש מנקר "היום האחרון של הסתיו" של עדר למילים של יהונתן גפן מתוך הספר "ילד הכרובית" , מנקר בהבנה שזהו כנראה אחד השירים שאמנים מעדיפים להניח מאחור, שנים לאחר הופעתם באלבום מוקדם מאד. עם זאת, לשמחתי, לאחר שעדר ביקש מן הקהל לבקש ממנו שירים להדרן, ביקש ממנו בחור צעיר בדיוק את מה שפיללתי לו. השיר הנפלא שמבוצע ע"י עדר לעילא ולעילא בסגנון "קצת אחרת" האהוב עליו כל כך, חתם הופעה נינוחה, מתוקה, כזו ששמה את עדר בצד הפולקי שלו, מרחיקה אותו, ולו במעט, טיפה לפני האלבום הבא שממנו ביצע שני שירים מבטיחים, מהזעם של קאסיו, ומדגימה עד כמה רב הגיוון של האמן המשובח הזה.