חמש לפנות ערב, תחילת שנות השמונים,קרית אונו. עוזר המחקר של פרופ' לייבוביץ' עייף מהטוטליות של וולך ולאחר שבוע חזר למסדרונות הפתלתלים של הר הצופים. וולך יוצאת לרחוב ועוצרת נער מקומי ועולה על אופנועו בכביש החלקלק מגשם של נובמבר. החוויה מסעירה אך מחרידה אותה והיא יורדת שפופה לסגור עצמה מול החידוש הטכנולוגי המרטיט: מכשיר הוידאו, צפתה שוב ושוב בELO והצהירה בכתב יד צפוף:

זה הגשם

שיורד בדשא

זה הגשם

שיורד הרבה

זה הרגע

שעובר כרגע

זה הרגע

שעובר מהר

זה הפער

שנוצר בינינו

זה הפער

שנוצר כעת

זה התכף

שקורה בדרך

זה התכף

שקורה מזמן

אז אל תשאל מדוע

אלא עשה מיד

ואל תגיד ידוע

ואל תקום בצד

ואל תיקח ממני

מה שלא תבין

ואל תרצה ממני

מה שאין לו מין

ב1986 מוציאה נורית גלרון, שהייתה בשיא הצלחתה באותה עת, את האלבום "משהו בלבבה" ובמסגרתו מלחין רן עפרון את השיר שהופיע שלש שנים קודם לכן, לפני מותה של וולך, ב"אור פרא" (איכות, 1983). הביט הסינתטי של שנות השמונים לא פוסח על ההפקה של אלונה טוראל ואילן וירצברג שמביא אתו מ"בציר טוב" את החיבור למילותיה של וולך. גלרון מנסה לגעת ברוק בקולה הייחודי והטקסט המרובע עם השורות המדודות מקל עליה את המלאכה. "זה הגשם" הופך ללהיט גדול גם מפני שהוא רומז, בישראל שאט אט משתחררת משמרנותה, לדמות נשית אחרת, מינית יותר, פתוחה יותר, עמוקה יותר שאחרי מותה של המשוררת הפרובוקטיבית, מקבלת סוף סוף לגיטימציה .

http://www.youtube.com/watch?v=whF0Lf00Izw

שש בערב, 1967, תל אביב. יונה אומרת לסמי בירנבך בן התשע עשרה שהיא עובדת על רומן פורנוגרפי כדי לזעזעו והשניים ממשיכים לטיול עם חבורתה של יונה עד שפך הירקון בו הים הטיח את גליו על קיר בטון ויונה הלכה חבוקה עם ארכיטקט ניו זילנדי מקרי ומחשבותיה אינן נתונות כלל למי שיהפוך זמן לא רב לאחר מכן לאחד מאהוביה היקרים ביותר…

גַּם הַיָּם נָסוֹג

וְיֵש לוֹ אוּלַי

רִגְשֵׁי אַשְׁמָה

כְּמוֹ לִי

פִּתְאֹם

וְהַכֹּל חוֹף

וְיֵשׁ צְדָפִים לֶאֱסֹף

וְחַיוֹת

וְצָרִיךְ לַחֲזֹר

מֵהַנְסִיגָה

וְלֶאֱסֹף.

שִׁירֵי הַנוֹף

וְהַסְמָלִים הַגְדוֹלִים

מִן הַטֶּבַע

חוֹזְרִים

לְאַט:

מוּבָנִים

כְּמוֹ צְדָפוֹת

עַל חוֹף לֶאֱסוֹף.

ב2001, באלבומה המופתי של אפרת בן צור "צוללת", היא משתפת פעולה שוב עם אביתר בנאי שמלחין עבור הביצוע המשותף מחצית מן השיר של וולך שראה אור בקובץ "תת ההכרה נפתחת כמו מניפה" שערכה הלית ישורון (הקיבוץ המאוחד, 1992). כמו ב"שמתי לי פודרה" שיצא מספר שנים לפני כן, הזיווג המוסיקלי בין בן צור לבנאי היה מוצלח מאין כמותו. הפורמט משיר הילדים מתוך "אמא אווזה" נשמר גם כאן: טקסט ספרותי שמושר בתחילה על ידי אביתר ולאחר מכן מושר שוב על ידי אפרת, חלק אינסטרומנטלי ווקאלי וחתימה.

המחזוריות הפשוטה אך המופלאה של גלי הים משתקפת בצלילות בהפקה של בנאי שיצר דרך קול הפעמונים הדק של בן צור שיר שאולי, אומר בזהירות רבה, היה מענג את וולך עד מאד.

שבע בערב,1968, תל אביב. אחרי שחזר מאיר ויזלטיר על מנת להתפייס, הפליג הלאה ומדירת גגה גורשו גברים ואליה הוזמנו אחרים להתכתשויות, התעלסויות, התחלות ופרידות, ובנובמבר קריר הופיע "שני גנים" שהתקבל בקרירות. וולך חוזרת מהרצאה על עולם המסתורין של מרגוט קלאוזנר פותחת את הספר ושואלת את עצמה, תודעתה גדושה ומרוקנת כאחת: "לולה, האם את משיגה עדיין מה שאת רוצה"?

לוֹלָה, הַאִם אַתְּ מַשִּׂיגָה עֲדַיִן מַה שֶׁאַתְּ רוֹצָה

הַאִם הִשַּׂגְתְּ כָּל מַה שֶׁרָצִית

הַאִם אַתְּ רוֹצָה עֲדַיִן לוֹלָה

אוֹ מַה קָּרָה לָךְ אַחֲרֵי שֶׁהִשַּׂגְתְּ.

 

הַאִם רָצִית מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ לוֹלָה מֵאָז עָבְרוּ

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים וְקוֹלֵךְ לוֹלָה

אִם אַתְּ רוֹצָה עֲדַיִן בְּאוֹתוֹ קוֹל.

הַאִם עוֹד רוֹצִים אוֹתָךְ לוֹלָה כְּמוֹ שֶׁרָצוּ

 

עֲלוּמִים כְּמוֹ זִכָּרוֹן לוֹלָה, מְהַסִּים,

וַחֲרוּזִים מִתְפַּזְּרִים בְּלַחַשׁ עַל עוֹרֵךְ

מַה תִּלְבְּשִׁי בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ

 

גּוֹחֶנֶת לַמַּעְיָן הָרִאשׁוֹן בּוֹגֶדֶת בְּכָל זְמַן

גּוֹמַעַת וּמְלַמְלֶמֶת הֲנָאָה בְּקוֹל צָעִיר מֵרֶגַע לְרֶגַע

וּבְרָצוֹן נִצְחִי נֶעֱלֶמֶת בְּתִינֹקֶת שֶׁל עַצְמֵךְ.

בת שש עשרה מלחינה ומבצעת הנערה רותם אור את השיר "לולה" מתוך הספר הירוק והגדול "שירה". אור מלטפת בקולה הנערי ומוצאת חיבור חזק לפן העלמתי, השואל, המלמלם הטמון בטקסט הוולכי. הסאונד מינימליסטי והביצוע לא מושלם, אך מותר וכבר ניתן לזהות את הייחוד של מי שעומדת כעבור עשר שנים להקליט אלבום בשם "קסם שחור" ולשחק עם סוריאליזם והלוצינציות כמו המשוררת שהעניקה לה, לאחר מותה, טקסט בו עלומים מתפזרים בלחש על עורה.

http://stage.co.il:8000/content/rotemore156731.pls

שמונה בערב, קרית אונו,1981. בתוך הבית יושבת יונה וצופה בדיווחים על הפצצת הכור בעיראק מכים גלים ורעשי מקלטים נשמעים היטב בכל הסביבה. מבחוץ נשמעים קולותיהם של וירצברג וגלבץ עובדים על עוד שיר ל"בציר טוב". השיר לא ייכנס לאלבום שיצא בעוד מספר חודשים והד המלים נשמע רלוונטי הערב במיוחד:

החיילים יצאו לדרך

הם הלכו לשום מקום

באותו מקום בערך

מחכה דבר מה איום

 

החיילים יצאו לנצח

הם יצאו לפי פקודה

שואלים כאן מה זה רצח

והחופש אבדה

 

החיילים באים מלמעלה

מן העבר השמימי

הם תמיד הולכים לי הלאה

אל הקבר הגשמי

 

הם תמיד הולכים אחורה

הם באים לי עם הגב

האחד נופל הבורה

השני אתו כבר רב

 

הם תמיד מושכים למטה

אל התהום בשאול תחתית

באוויר צפור כבר עטה

היא תאכל שם בלי מפית

 

הם עוד יבואו

דרך המחר

הם עוד ישירו

את אותו דבר

היום נגיע

מחר נלך

היום נגע ב

צרור אהבתך

השיר שהלחין גלבץ היה ניגון קודר. שילוב בוער וקפוא כאחד של אש הקרב שוולך נטתה לזהות עם מוות מיותר וערכים מעוותים. הציפור שתיזון מהגוויות בבורות הייתה דימוי פלסטי שקשה לשאת. גלבץ שר אלגיה על הגבולות שהיטשטשו בתודעתה בין הרג לרצח, בין יציאה לדרך להגעה ובין המחר להיום והסאונד החצי קרקסי חצי לווייתי לא מצא לו מקום באלבום ההוזה אלא רק בהוצאתו המחודשת עשרים שנה לאחר מכן.

תשע בערב, 1963, תל אביב. "לא יכול להיות שזה יאיר הורביץ !" אמרה יונה וולך לחברתה כאשר המשורר העדין והאדמוני פסע לעברן בקפה "כסית". זו תהיה תחילתה של ידידות ארוכה ואמיצה, שהתחיל בכיבוש מיני, לשם הפחתת המתח. וולך הייתה יותר מדי עבור הורביץ הפגיע והיא, לא תמיד ידעה כיצד ומדוע לא לפגוע..

מביטים במבט סקסי

מחכים להיזון חוזר

ופתאום

רעם ביום בהיר

זה לא עובד

זה לא עובד יותר

מביטים שוב

מאשרים

שום דבר

כלום

אין תגובה

זה לא עובד

זה לא עובד יותר

בחשבון חוזר

רואים שנתנו הכל

תמיד להאשים את הזולת

במקרה כזה

זה הוא.

זה הוא אשם

שלא יכול היה לקבל

דבר הכי יקר

ולתת

ב1986, מוציאה ריטה, צעירה,נלהבת,אקזוטית ובעלת קול נפלא שלא נשמע כאן בעבר,את אלבומה הראשון ללחניו והפקתו של אחד, רמי קליינשטיין..הרבה נוגות הייתה באלבום הכחול ההוא, אם ב"הכניסיני" של ביאליק המצמרר או באלקטרוניקה של "עבד של הזמן", "משחק מכור" ואחרים. ריטה הייתה צריכה משהו קליל יותר,פופי יותר,צעיר. את הפתרון מצאה בטקסט הוולכי הקליל לכאורה הזה והעניקה לו עם קליינשטיין טיפול מאוורר ומרוקן שישאיר אותו אחר כך זנוח בשבילי הפופ הישראלי והיחיד משירי האלבום שלא זכה לסרטון ביו טיוב..זה לא עבד. לא עבד יותר..

http://www.last.fm/music/%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%94/_/%D7%9C%D7%A7%D7%91%D7%9C+%D7%95%D7%9C%D7%AA%D7%AA?v=control&utm_expid=64146835-13&utm_referrer=http%3A%2F%2Fwww.google.co.il%2Furl%3Fsa%3Dt%26rct%3Dj%26q%3D%26esrc%3Ds%26source%3Dweb%26cd%3D2%26ved%3D0CDIQFjAB%26url%3Dhttp%253A%252F%252Fwww.last.fm%252Fmusic%252F%2525D7%2525A8%2525D7%252599%2525D7%252598%2525D7%252594%252F_%252F%2525D7%25259C%2525D7%2525A7%2525D7%252591%2525D7%25259C%252B%2525D7%252595%2525D7%25259C%2525D7%2525AA%2525D7%2525AA%26ei%3DJLG9UYLKLIyO4gTxy4GYDQ%26usg%3DAFQjCNG7bNaRPrhgX9DF1uEpMyaSTowT-A%26sig2%3DA-3QpRUISjOHE_remMeF_g

עשר בערב,תל אביב, 1972. בביתו של העורך מנחם פרי השניים עוברים על שירה בעבודה ראשונית על ספרה הגדול "שירה". היא הרגישה לא מחוברת יותר מתמיד ולילותיה סערו ודיממו. "שם מחללים בחלילים לחללים עומדים" כתבה באליטרציה נפלאה חידה שירית שכולה חלל פנימי וחיצוני כאחד:

שם יש סופות שם יש ברקים

שם יש קולות ואבן על עצים

שם כסף זורח ושם יש חיים

ובעבר השני שותקים ונחבאים.

שם יש תנועות שם יש גלים

שם יש זמירות וכפל אהבים

שם גופות שמימיים ושם מצויצים

ובעבר השני נחבאים בממשים.

שם יש רפידות שם יש שושנים

שם מתעלסים שם תומכים אהובים

שם מחללים בחלילים לחללים עומדים

ובעבר השני נחבאים ואין זורמים.

ב1991, אחרי שנים של שיתוף פעולה עם שכנה של וולך מכפר אונו, רמי פורטיס, מוציא ברי סחרוף את אלבומו הראשון, אלבום שלא "יכיר" בו אחר כך כאלבום הבכורה שלו כסולן, "הכל או כלום". לצד רוב שירי האלבום שכתב והלחין, הציב סחרוף, שמדד הפופולריות שלו עלה פלאים בעקבות האלבום הנ"ל, את השיר החידתי הזה של וולך כאשר הוא מפרש אותו באופן דרמטי, כמעט מקאברי. החל מהפתיחה העוגבית דרך האווירה המלאכית מחד אך הקודרת מאידך וכלה בגישה הישירה לטקסט שמוגש כמות שהוא, סחרוף מבצע את השיר בכובד ראש , עם הרבה מעוף ועצב. עצב גדול ווולכי מאד..

אחת עשרה בלילה,1960,כפר אונו.יונה ויוסי פרנק,סיימו לראות בקולנוע של אסתר את "עד כלות הנשימה" של גודאר. היא ראתה דרך הסרטים הצרפתיים של גודאר,שברול ומאל הזדמנות לברוח מן הכפר הקרתני וצר העין, למוסר אחר, לא צדקני:

רומזים לנו שיש סכס אחר.

טוב שמישהו יודע על זה.

אם יש סכס אחר ה

ביאוהו לכאן ונדעהו נ

דבר גלויות, יש או אין.

שכבר אנחנו עייפיםמאוד מ

נשינו וידידותינו הבתולות וכל

הזמן מראים לנו בתמונות ש

באמת יש משהו אחר וגם א

נחנו מרגישים שזה לא סתם.

ואם יש סכס אחר בעולם

אחר נשים חדשות ויודעות ל

מה לא יביאו לכאן כמה ל

למד את נשינו היגעות ואו

לי יפתחו גם את הגבולות כ

שאנחנו עייפים. ונחנקימאד.

מה הייתה חושבת יונה וולך על הביצוע המשותף של דנה אינטרנשיונל וערן צור ב"אתה חברה שלי" מ1997, לעולם לא נדע. מה היה גובר? הרפלקציה של המיניות הכפולה של דנה, שוולך מעולם לא יכלה לבטא בחייה או הביתיות נוסח "ילדה טובה קרית אונו" שגרמה לה להתבטל מול שופטים, לשנות שורות בחופזה לטובת לחנים ולהישאר בגבולות הארץ ובבית אמה עד סוף ימי חייה? וולך נוגעת כאן בשנאת נשים באופן די אבסורדי למי שנמשכה אליהן. היא מאשימה את הנשים הישראליות בלאות,בשמרנות,בבורות. את ביצוע הדאנס האלקטרוני יחליף כאן סרטון שיחתום את היצירה מתוך שיא הקשר בין וולך למוסיקה: "בציר טוב".

*בכתיבת הרשימה נעזרתי רבות בביוגרפיה המופלאה מאת יגאל סרנה אך יש בדבריי לא מעט מפרי דמיוני.