בתחילת שנות התשעים אירח גידי גוב את חברי "הכבש הששה עשר" באיחוד בלתי נשכח בתכניתו ובין השאר עלה הביטוי שבכותרת מפי יוני רכטר בעת שסיפר על המפגשים הראשונים בביתו של יהונתן גפן ברמת גן. הביטוי הזה נדמה כקולע בול לתחושה שמעלה ההאזנה ללחניו של יוני רכטר שמהווים את רוב שירי האלבום.

"כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים
עברנו על יד איש עם חורים בגרביים
היו לו פנים עצובות, הוא נשען על מקל
אמא אמרה לי לא להסתכל, אבל הסתכלתי "

"כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים", מלבד היותו שיר חברתי ממדרגה ראשונה וכזה שממקם את המאזין במיקום הגאוגרפי הגושדני של הילדים גיבורי "הכבש", הוא שיר רכטרי טיפוסי עוד לפני שרכטר עצמו שרק עזב את כוורת שנתיים לפני כן והחל לעבוד עם אריק איינשטיין , הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו- הפסנתר תאטרלי ומלא הבעה, לא משתלט על השיר ומהווה כר נוח לטקסט המוקרא על ידי המשורר. אישית, זהו אחד השירים האהובים עלי בתקליט.

לאחר "לג'ירף יש צוואר ארוך" המוקרא ,מגיע הצמד "יש ילד שאבא שלו" המוקרא בליווי מנגינה ולאחריו, אולי השיר המפורסם ביותר באלבום: "הילדה הכי יפה בגן". נדמה לי שאין במוסיקה הישראלית בכלל, ובמוסיקה לילדים בפרט תופעה דומה לפופולריות,לרלבנטיות ולשרידות של השיר הזה,שלאמיתו של דבר היה אמור להיות מושר על ידי גידי גוב אך למרבה המזל הועבר ליהודית רביץ בת ה22 בעלת הקול הייחודי שבאלבום של להקה הצליחה לשייך לעצמה אחד מהבולטים בשירי המוסיקה הישראלית בכל הזמנים.

"אז ראה האיש הירוק, שעל שפת הכביש
עומד איש כחול האיש הירוק עצר את האוטו
הירוק שלו ושאל את האיש הכחול

"הי" איש כחול מה אתה עושה פה?
"אני" אמר האיש הכחול אני מסיפור אחר"

"הסיפור על האיש הירוק" מהווה חידוש של ממש במוסיקה הישראלית. "האיש הירוק" הוא מיזוג נפלא של מוסיקה המתאימה לילדים אך אינה מתפשרת על מורכבות עם סיפור נבון וחד בעל ערך חינוכי יוצא דופן ומוצהר.

"יש בשכונה שלנו כמה אנשים
שאין להם שום סיכוי
לראות אותי מלפנים

מי שמביט בי מאחור
לא יודע מי אני
ועכשיו תקחו את התקליט
ותהפכו לצד שני"

"מי שמביט", החותם את הצד הראשון של "הכבש" ומשאיר עדות נצחית לעצם קיומו של "תקליט" שנים לאחר שילדי ישראל התחילו לשכוח מהו דיסק,מעלה טמפו ואינטנסיביות ומצליח להתחבר ולחבר צד שובבי ואנרגטי בילדים המאזינים לכיף אינטיליגנטי ומשוחרר מעכבות חינוכיות מיותרות שאומרות שלהפנות את הגב..זה פשוט לא מנומס..

"עוצרים הילדים שרצים בשכונה
עוצר האוטובוס מעבר לפינה
החתולים מפסיקים לברוח מהכלבים
השוטרים עומדים ליד הגנבים
כולם מביטים אל הארובות
ולאט לאט, האף שלהם,
מתמלא בריח של שוקולד"

"ריח של שוקולד", עוד עדות למשהו שאינו קיים יותר, ביח"ר לשוקולד ברמת גן, הוא שוב שילוב נפלא בין סיפור מעשה שוחר שלום,שלווה ורעות לבין לחן משתנה,צבעוני וגדוש ווקאליות רבת רבדים.
"אבא חזר מאילת והביא לי צדף
צדף אחד שאם נשארים איתו קצת מרגישים
לפעמים בבת אחת כמו ים "

"כשאומרים" המשחקי ו"האיש עם השערות" הסיפורי מחביאים ביניהם את "כמו ים". באותה תכנית של "לילה גוב" מספר רכטר שזהו השיר האהוב עליו מבין שירי האלבום והוא שייך לאותו סוג של שירים שהמאזינים פחות מתחברים אליו ואילו היוצרים אוהבים אותו במיוחד.אכן,זהו שיר מורכב יותר מבחינת הרמוניה ועיבוד ואולי יש קשר לכך שהוא יוצא גוש דן ומביא ניחוחות אילתיים רחוקים משנות השבעים בהם אילת עוד טמנה בחובה רומנטיקה ואקזוטיקה של ממש.

"אין שם אף גננת שתגיד
מה מותר ומה אסור
וכל הספרים מסודרים על המדף
כי אין מי שישמע סיפור"

סיום האלבום מביא לנו את "גן סגור" הנפלא שהוא שיר ילדים מושלם מכל הבחינות-קולית,כלית,טקסטואלית ונדמה לי שכל מלה נוספת , אם בכלל,תהיה מיותרת.
"טוב,
חושך נפל על הרחוב
רק הירח משאיר
את אורו הצהוב
צרצר מצרצר צירצורו שר –
לילה טוב… "

בדומה לצימוד שעושה רכטר עם "יש ילד שאבא שלו" ו"הילדה הכי יפה בגן", גם "הכבש הששה עשר" ו"לילה טוב" מאוחדי לחן והזיווג הזה חותם את האלבום בהכנה מתוקה ונפלאה לשנת חלום ושלווה לילד המאזין.

ואם מישהו שואל איפה "איך שיר נולד","יוסי יוסי" ו"כשאהיה גדול",צריך לציין שהשלושה לא נכללו באלבום המקורי משנת 1978 ולכן לא נכללו ברשימה זו.

"הכבש הששה עשר",אלבום ילדים מושלם מכל הבחינות שחותם את סדרת הרשימות על אלבומי הילדים הגדולים בכל הזמנים. בשבוע הבא: נספח לסדרה: עוד המלצות על אלבומי ילדים ישראלים.