ואם כבר בהצפה עסקינן – באלבום החדש יש לא מעט אפקטים וסאונד של מים בשירים. בהופעה הצליחו לשחזר את האפקט הזה על הבמה רק באופן חלקי, אבל למרות זאת, תחושת הזרימה, הצלילה, ואפילו הטביעה – לא נפגעה. המים בשירים של אבו נסאר הם לאו דווקא מקור חיים. אלו מים מסוכנים וסוערים; מים שסוחפים אותך פנימה, למערבולת, ועלולים להטביע אותך בתוכה; והיא צוללת עם השירים שלה למים הכי עמוקים שאפשר, אל מעמקי ותהומות הנפש. כך למשל בשיר "כישוף", השיר הרביעי בהופעה, היא שרה: "להתעקש עד אסון/ עד שאין עוד לאן/ הכי נמוך שאפשר/ אולי רק אז אתעורר/ מהכישוף הזה". כאילו שרק משם, מהתחתית, מהאסון, אפשר לנסות ולעלות בחזרה – מעין צמיחה פוסט טראומטית.