להקשיב- למגינה של המילים, לדיבור, למילים, לקללות, לשפת גוף, לצליל המתנה, לרינגטון, למוסיקה ששומעים בהפסקה, למוסיקה. לתת להם/ן להשמיע מה שהם/ן שומעים באוזניות. כבל סאונד בהפסקה זה עושה פלאים. גם בבחינות. הקצב הוא הריטלין של הטבע.

להזדהות- המוסיקה מאפשרת להזדהות עם מי שיוצר ומבטא אותה. ההזדהות יכולה להתרחש כשמי שדומה לך או מי שאתה מרגיש או מרגישה שהוא בעל מרכיבי זהות דומים או חופפים לך או לך. מתבגרים זקוקים לדיבור אמיתי עם מבוגר, לפעמים המוסיקה מייצרת חיבור כזה.

למצוא גיבור/ה- המוסיקה מייצרת גיבורים וכל אחד צריך שיהיה לו גיבור אחד לפחות דומה לו. גיבורים וגיבורות כאלה שדומים לנו גורמים לנו להעריך יותר את עצמנו. את הזהות שלנו ובסופו של דבר מהווים גם חיזוק לזהות שלנו, גם מייצגים אפשרות להזדהות עם הצלחה של מישהו דומה לנו ולבסוף הסיפורים של הגיבורים הדומים לנו מחברים את הסיפור שלנו לפרק מפואר בסיפור המשותף שמחבר בין כולנו. בסוף כל העינין זה על סיפור.

לסמפל את החיים שלך- בגדול אריסטו צדק. ויכול להיות שרק הפוך. האומנות מחקה את החיים אבל החיים גם יכולים לחקות את האומנות. כל ילד או ילדה הוא הגיבורה של סיפור חייו/ה.

רק הפעולות שאנחנו עושים, הן אלו שמקדמות את העלילה שלנו. אבל בעלילה שלנו אין אחדות של זמן ומקום, היא כל הזמן משתנה.

חלק מלשלוט בסיפור שלנו זה לבחור מי יהפוך לדמות מרכזית בחיינו, איזו אפיזודה נבחר להפוך לאירוע מכונן, איזה מכשול נתעקש לעבור בכל הכוח והיכן נדע לגלות גמישות או חמלה, צניעות או שבכלל נגיע לנקודה שבה נהיה מוכנים לשינוי. לכן באופן מסודים כל מה שאנחנו עושים זה לסמפל את החיים שלנו. ליצור לעצמנו מאגר דינאמי ומתחדש של חוויות שאנחנו כל הזמן חווים, חלקן חדשות וחלקן מחדש. עם פרספקטיבה, הקשר ונקודת מבט שמשתנים.

תכל'ס , כשחילקנו תעודות, זה מה ששמענו ברקע. מוקרן על הלוח. מטופאק עד דיקלה ובחזרה. קצת כמו להכין קסטה למישהו שאוהבים, אבל לך תסביר להם מה זה להכין קסטה, וניסיתי אבל אחד מהם אמר שקסטה זה אפילו לא אולד סקול – וניגש לשים טופאק.

מוקדש באהבה לכיתת האריות והלביאות שלי.