"אתה תלמד את התנועה, ותשנן את המפה/

אתה תזכור את הסיסמה ותצטרף לשיירה/

שלא תהיה רעב אף פעם, שלא תהיה רעב אף פעם"

כך נפתח השיר "הרעב" מתוך האלבום המשובח של שלום גד "תלמי אליהו", זה הסוגר את הטרילוגיה המפורסמת שלו מתחילת העשור, זו שביססה את מעמדו של גד כאחד היוצרים והמבצעים הבכירים באינדי הישראלי. כעת, חובר גד למיקה דוארי, בוגרת בי"ס "מזמור" ושיתוף פעולה עם חמי רודנר, ולרונאל קרן , שניהם תלמידיו לשעבר של גד בסדנת כתיבה ויחד השלושה יוצרים אלבום משותף, מורכב, מאתגר ושונה בהפקה המוסיקלית של המנטור גד.

אני חייב לציין שאני מגיע לרשימה זו מבולבל ותוהה. שלום גד , כאמור, כבר לא צריך להוכיח דבר לאיש ואיכויותיו מוכרות, ידועות ואהובות. האם "רעב" הוא תרגיל חינוכי? לימודי? חברתי? האם גד פורש כנפיו על שני היוצרים הצעירים ומסייע להם לצבור קהל? להמריא יחד עמו ?. הסימטריה, אינה, בניגוד למה שכתב מבקר עמית, מורגשת ואינה יכולה להיות מורגשת כאשר סגנון כה מובהק, הן בכתיבה והן בהלחנה, כשל גד משרה את רוחו על שני תלמידים צעירים ובלתי מנוסים כל כך יחסית אליו.

כך נשמע ,למשל, בשיר הפותח "משהו חשוב" למילים ולחן של דוארי :

"אין משהו חשוב בעולם שקל לעשות

אתה שר כמו מלאך ומדבר כמו שד

אתה רץ כמו אוגר והולך מהר

אתה חתול בפח ומדבר בלי חולם חסר"

או ב"אהבה יכולה להרוג" למילים ולחן של קרן:

"אתה מתאהב בתוך שניות

אתה כל כך קשוח

עם הגב אל הקהל

עם העיניים עצומות

אתה רעב לסיכונים

אתה עייף מוויתורים"

כאשר בשני השירים מורגשת מאד הנגיעה המובהקת של הכתיבה של גד וזה לגמרי מובן ומקובל אבל רק משאיר תהיה לגבי התקפות והעומק של השלישייה הזו. האם היא אכן שלישייה המשתפת פעולה או יוצר בכיר אחד ושני יוצרים צעירים הנושאים אליו עיניים ואם כך, האם מדובר באלבום של שלום גד מארח וכן הלאה וכן הלאה…

דוארי וקרן מוכשרים בעיני, שלא יהיה כאן ספק, דוארי אף נשמעה לי במיוחד ווקאליסטית מעניינת וקרן ככותב מילים בעל פוטנציאל אולם השאלות והתהיות שהעליתי קודם עומדות בעינן .

הבלבול רק הולך ומתעצם מול מוטיב הפמיליאריות והנים הדרופינג הבולט באלבום. הנה ,למשל, מיקה שרה "אז שלום אומר" ורונאל שר לעצמו "רונאל רונאל תשתחרר" ושלום רוצה להיות בגלגול אחר נטע וינר או זוהר או סתו בן שחר או תמיר מוסקט וכן הלאה ואח"כ קרן שר שהיה רוצה "להיות נחמד כמו אתגר מבריק כמו נהרין זמר כמו אריק מנסה להבין את הקשר בין מאיר אריאל לאוהד פישוף" ודוארי (וזה מקסים בעיני…) רוצה להיות דודו פישר ואליעזר בן יהודה ולבסוף קרן רוצה להיות נגה ארז וזאב טנא (אין קשר משפחתי – ג.ט) ו…אחר כך מגיע שיר הנושא בן שמונה וחצי דקות שהוא למעשה רצף שיחות בפורמטים מוסיקלים שונים שמתארות את המקור והסיבה והרקע ליצירת האלבום ו….רבאק…קצת מוגזם,מה שנקרא "מבולבלים? גם אנחנו !) למרות הסייפא בשירי "הגלגול" שאומר שעכשיו, למרות הרצון בגלגול הבא, יש רצון לישון….

כי מה שנאמר כבר נאמר ומה שהושר כבר הושר ושם שהוצהר כבר הוצהר ויש לו השפעה ונפח. וחבל…חבל כי הרעיון עצמו הוא רעיון שיש לבדוק אותו, של אומן בכיר שמשתף פעולה עם יוצרים צעירים, של ניסוי וטעייה, של משהו אחר. והבחירה ברעיון היא בחירה נועזת, אמיצה, כמו הקפיצה בבנג'י עליה שר גד בשיר המצוין "בנג'י מגן עדן". משהו במינון כאן , בפרוייקט כאלבום, מופרז לטעמי, כאילו מישהו נישא על גלי ההתלהבות ושכח לדאוג לדרך לעצור מעט, לשמור מעט על צורה, על פרופורציה, למרות הרעב.