גיא טנאיש דבר מה מתעתע באלבום הבכורה של ההרכב "האחרונים". מצד אחד, "התעוררות" הוא אלבום בעל אמירה ברורה, מובהקת- הן מוסיקלית והן טקסטואלית. יש בו אפילו נטייה אפוקליפטית משהו הרי אם אנחנו הדור האחרון הרי אפסה תקוותנו, אבדה לה.
מוסיקלית, "האחרונים" מספקים פעם אחר פעם רוק גיטרות ישיר, מחוספס, מיומן. בעת שהאזנתי לאלבום בפעם השלישית הוצאתי את האוזניות וחשפתי את המוסיקה למבקרי הבית. התגובות היו טובות, חד משמעיות. עד כאן הכל כשורה.
אם כך, מדוע התעתוע? מהו המלכוד, אם תרצו?. למרות שהקונספט החברתי-פוליטי-מוסרי , ויש קונספט, תקף ורהוט והמקום הרוקנרולי של אמירה ברורה קיים ושריר, האמירה של ההרכב לוקה בסוג של בוסריות. גם כאן, מוסיקלית וטקסטואלית גם יחד.
ראשית, ניכר כי לאלבום אין מפיק מוסיקלי מיומן שזהו מקצועו. כתבתי כבר פעמים רבות על מעלותיו של המפיק המוסיקלי באשר הוא שם ונדמה שבמוסיקה של היום, ודאי אם מדובר ביוצרים שאין מאחוריהם קילומטראז' ראוי של נסיון והקלטות, יש צורך באדם מן החוץ שיידע לנווט את ה"אני מאמין" של ההרכב בעבודת האולפן ליצירת הצליל הטהור מתוך הגולמיות בה בוקעים הרעיונות בעבודתם של היוצרים.
דבר נוסף הוא כתיבת המילים. רעיונות מעניינים שמבוצעים היטב על ידי שני הסולנים, אמיר רז ובעיקר יהושע לוי שמצליח לגעת במאזין בצורה ייחודית , אינם מעובדים היטב מילולית ומשאירים פעמים רבות תחושה של בנאליות. כן, ניתן לכתוב פשוט, ישיר, לא מתחכם אבל יותר מדי נקודות באלבום משאירות אצלי תחושה של החמצה, אפילו ב"ברדוגו", אולי השיר המרשים באלבום.
רז בגיטרות, לוי בקלידים, אופק סבורוביץ' בבס ואסף ירון בתופים יחד עם קולות מרשימים של ספיר פוקס וחברים נוספים מגלים לנו טפח מיכולותיהם ומשאירים רושם חיובי. אולי בהמשך דרכם נהנה מהבשלה והרהיטות תהפוך לאמירה אומנותית משכנעת, מעובדת היטב , כזו שתעיר אותנו באמת.