גיא טנאבמשך כמעט עשור כתבתי ופרסמתי בממוצע שתי ביקורות על אלבומים ישראלים. האכסניות היו רבות, החל מגל"צ דרך תחנות רדיו אזוריות שונות, החל מבלוגים שנמוגו כמו "חבית הדגים", "בילויים", "חדשות המוזיקה" דרך "רעש לבן" ו "ביט-און" ו"דוגרינט" ו"אלה גוש" ו "Andy Was Wrong" ו"תרבות il" – נגמרה הנשימה? גם לי…
אז למרות שהבלוג טנא ג'י כבר עומד לחגוג שלש שנים עצמאיות למהדרין החלטתי לעבור לפורמט חודשי, לחדד, להציג ו…די….
אמנם על הפורמט האלבומי איני מוותר אבל החידוש קיים ויכלול גם חוות דעת, גם קישורים להאזנה, גם לצפייה וגם לרכישה- הכל במגבלות האפשרי והכל- לפי סדר האלף בית…יאללה, בואו נסגור את החודש…
1. אילן וירצברג – הפצע והמרפא.
עוד דמות מפתח בהתפתחות הרוק הישראלי, מעט צעיר יותר מגבריאלוב אבל משפיע מאד מוציא אלבום נוסף ומוכיח בפעם המי יודע כמה שהוא עדיין רלוונטי כיוצר, בוודאי כגיטריסט וכווקאליסט.
וירצברג ראה במשך שנים רבות, כמו אומנים נוספים בני דורו, כיצד הציבור מחליף את נאמנותו לטובת כוחות צעירים ורעננים יותר, לאו דווקא איכותיים יותר…מן הצליל הראשון של האלבום ( לו ניתן להאזין כאן ) ניתן לחוש עד כמה מוסיקאים בשעור קומה כמו של וירצברג חסרים במקומותינו. "מה חשבתי כשקרה" פשוט מצוין ובנוסף , באלבום שגם מילותיו נכתבו כולן ע"י היוצר, כדאי לשים לב לשירים כמו "השיר של השוטה" ו "הסוס עוד לא מת" ולחוש לעומק תחושות לא פשוטות וכנות. לביקורות קודמות שלי על האלבומים של וירצברג מוזמנים להקליק כאן ל"הלילה לא שחור" (2013) , כאן ל"בציר טוב" המיתולוגי מ 1982 ובשומקום ל"מערבולות של מותר ואסור" שירדו לטמיון עם כל מה שנכתב אי פעם ל"חבית הדגים" אי אז בתחילת העשור…
2. אינדיאנה – בועות על אוטומט.
כמו כדור אש שיוצא מתותח מתחיל האלבום של ההרכב שמוביל בשירה אוהד אבני בגיטרה יחד עם אלונזו ראטור, גם הוא בגיטרה, רן אסולין על התופים, דורון בן כהן בבס, והופעת אורח מפתיעה של קרני פוסטל.
יש משהו קליל, עממי, שטותי אפילו באלבום השני של ההרכב שנוגע בפאנק, רוק ובהתאם משלב השפעות בריטיות ואמריקאיות גם יחד. אישית, נהניתי מאד מן האנרגיות, מן הפאסון הצעיר, מן המוסיקליות. מומלץ !
3. אליה גבאי – כאן בעולם.
מן התזמורת האנדלוסית "אלמוגרביה" וממעלות השכנה לכותב שורות אלו, מגיע היוצר והמבצע הצעיר לאלבום בכורה בו הוא משתף פעולה עם המפיק שמוליק דניאל, יהודה מסס, אלדד ציטרין, רוני עיברין, איתמר דוארי, יועד ניר, אמיר שאחסר ועוד.
גבאי לא מצוייד אולי בזכות המיוחדת של חברו למקהלת הרבנות הצבאית ישי ריבו אולם יש בו הרבה כח ופתיחות מוסיקלית. כדאי להעניק הזדמנות ולהאזין…
4. אלכס טופל ו"יציאת חירום" – "הופעה בפלוטו" ו"על כנפי הדמיון".
שני אלבומים יוצאים יחד, כמארז כפול , כאשר נגני על כמו ז'אן פול זימבריס ושמוליק בודגוב מובילים מוסיקלית הרכב רב ימים שפעל בשני העשורים האחרונים והנפיק שירים כגון "נהדרת" ו"אלפי ילדים מוכים" שאירח את נתן זהבי. הזדמנות לכל מי ששמע שירים של הלהקה במהלך השנים ולא ידע כיצד להאזין ביתר עומק והקשבה.
5. גן הפעמון – אביב קצר.
ההרכב הירושלמי מקבוצת המוזיקה העצמאית ק.מ.ע. ובהפקה מוסיקלית מפתיעה ולא אופיינית של יהוא ירון , מוציא אלבום בכורה עם טקסטים נוקבים, קשים, לעיתים על סף האפוקליפטים. ירון יודע כיצד להדריך מבלי להשתלט והרעננות, הבוסרית לפרקים, מצאה חן בעיני בין בעיטה לבטן לבין סטירה לתודעה. למה, אגב, אין קרדיט לכותבים בעטיפת הדיסק?…
6. הודנא אורקסטרא- Ofel
ההרכב האינסטרומנטלי בן ארבעה עשר החברים ממשיך לחקור גבולות תרבותיים וגאוגרפיים במוסיקה מאתגרת וקצבית,בדיוק כמו באלבום הבכורה של ההרכב Let Go שאודותיו תוכלו לקרוא ממש כאן . ההתנסויות במיזוג מרכיבים ג'אזיים לסגנונות שונים , וכאשר אני כותב שונים- אני מתכוון לכך, מרתקים ומגרים את הדמיון.
7. יותם פור – שורשים
איש ההרכב "סן פדרו" לשעבר מציג אלבום בכורה רגיש ואישי, אלבום של ווקאליסט מגובש שנע בין רוק גיטרות, לעיתים רך, לעיתים מחוספס, לבין מרכיבים מעניינים ומגוונים עם דניאל מלחי בבוזוקי ובבנג'ו, עידן טולדנו בעוד ורועי חרמון בחצוצרה. אמיר שדות מ"הודנא" מנגן בקונטרבס וזוהי רק רשימה חלקית של מה שעשה את "שורשים" אלבום בכורה שחבל להתעלם ממנו.
8. Maddiematti- ביי פלישיה
יש משהו מיוחד במינו בקציר הנגן החדש של Maddiematti (מתן לביא)- מצד אחד יש בו משהו מתקתק, פופי מאד. מן הצד השני הוא מביא בכל רצועה מחדש מורכבות מרתקת שמוכיחה בפעם המי יודע כמה שהעיקר אינו בסגנון אליו אתה נקשר ובו אתה עוסק אלא במה שאתה עושה אתו.
לביא מצליח לעניין ולגעת ומטבורו של העשור השלישי לחיים והגישה הווקאלית שלו, גם אם נשמעת מוכרת, עומדת במרכז היצירה שלו ומושכת את המאזין פנימה. מומלץ !
https://www.youtube.com/watch?v=6zUfwXHrL3o&index=3&list=PLOuYPQnSWOd6TqVUCOp23j2v3tIwNdO95&t=0s
9. Meuban- Afar
איש Tiny Fingers נמרוד בר מפיק מוסיקלית את ניצן דנה בגיטרות, אדם קלוד בבס,צוף מישאלי בקלידים ותום קלוד על התופים בדרך לאלבום כלי שהזכיר לי לא פעם את האלבומים האינסטרומנטלים שבסוף שנות השמונים התחילו להחזיר מלחמה שערה למתקתקות הבלתי אפשרית של העשור ההוא.
"מאובן" מציגים צליל דומיננטי מאד, לא מתפשר, כזה שבמרכזו הגיטרה ניצבת כסלע המושך אליו את שאר הכלים. אלבום עם אמירה מעניינת, למיטיבי לכת…
- מיקי גבריאלוב – כשחלמתי על הבית שירים מתוך המופע 1993-2018.
לעיתים נדמה שהעבודה של גבריאלוב עם אריק איינשטיין היא היא זו שחקקה את שמו בדפי הזהב של המוסיקה המקומית. עם זאת, והדבר ניכר באוסף כפול חדש שיצא ומלקט קטעים מתוך רבע מאה (!) של הופעות חיות, גבריאלוב סיפק גם בקריירת הסולו שלו תרומה ייחודית לקיבוץ הגלויות המוסיקלי שלו.
בערך באותו הזמן שפוליקר הביא לנו יוון גבריאלוב הביא לנו טורקיה וביצועים יפים של שירים מרגשים כמו "כשחלמתי על הבית", "אל תבכה ילד", "מלאך הלילה" מטמונים של שמחה בנוסח "גברת מגונדרת" , "טורקי טורקי" של חנוך לוין ו"סלסלי" כמו גם פנינים נוסטלגיות כגון "אהבה יוונית" של יהונתן גפן ו"נסענו עד למרחקי שנים" של אלתרמן, כולם כולם רק חלק מחגיגה רחבת יריעה של אחד האבות המייסדים של הרוק הישראלי. יופי של מתנה לאוטו של אבא..
11. משה אוחיון – לעבר מה שנעשה:
המשורר והטרובאדור הדימונאי הוותיק ממשיך לכתוב שירה זכה ולהתאים עבורה מוסיקה שזורמת לצד המילים המוקראות חן ובטעם כמו נחל כחלחל ליד גדה מלאת פרי וירק. תמיד התענגתי על הצלילים הדרומיים הללו (ולהוכחה תוכלו לקרוא על חלק מאלבומיו הקודמים הריבוי העדין מ 2013 , והקלות מ 2015 ) וגם כאן, גיטרת הפלמנקו שלו והקול הרך שנדמה ורוצה להשתלב עם העולם ולהתמזג אתו לחלוטין מצליחים לגעת בי בלב ללא טיפת מליצה מיותרת..הקליפ עצמו לא חדש אבל מספר משהו על היוצר המיוחד הזה.
12. עומר קורן –דקה אחרי חצות
"לטפי את החתול הוא הנחש של זמננו"- רק בשביל ההברקה הזו של מאיר גולדברג ב "בני קין" שווה היה להוציא את האלבום המלא הראשון של עומר קורן…על קציר הנגן כתבתי ממש כאן.
וברצינות, קורן כבר הוכיח בקציר הנגן שלו שהוא יודע לבחור טקסטים ומקדיש להם חשיבות רבה (תוכלו לקרוא על האי.פי. הזה ממש כאן ) עם טקסטים של רחל חלפי,חני כבדיאל, ערן צלגוב,אברהם שיין אבל דווקא "כביש הערבה" של קורן עצמו כבש אותי. אלבום טוב של יוצר עם הרבה פוטנציאל לעתיד.
13. עידו מימון – בקרוב אלבום חדש.
כבר שש שנים שאני מצפה בכליון אוזניים לאלבום החדש של אחד הן המוכשרים במוסיקאים של הדור החדש של המוסיקה הישראלית, סקסופוניסט ומפיק מוסיקלי, מלחין ואיש חזון שכבר הוציא שלושה סינגלים, עם אלון עדר, עדן דרסו ואופירה יוספי שנפטרה בטרם עת. על האלבום הנפלא מ 2013 תוכלו לשמוע ממש כאו אבל העתיד מזמן פרוייקט של היפ הופ, אר אנד בי ופ'אנק שיפציע באביב הקרוב ולי, כבר אין סבלנות להאזין ולכתוב עליו עבורכם. הנה , מה שנקרא, סנונית שמחה/עצובה אחת:
14.להקת "צל"-
הטריו המסקרן של לי איש כסית, תום מוכיח ואורי מנחם יוצא לדרך באלבום בכורה כאשר סאונד חם, בסיסי, רוקנרולי במובן הקלאסי של המלה מציף את האוזן. לא מצאתי כאן נאיביות אלא הרבה ידע והאזנה, קשב ואהבת הנגינה. שמעתי כאן את אלפנט, שמעתי כאן את ברי, שמעתי כאן קנופלר והנדריקס וספרינגסטין ו….קול צרוד, חזק, הרבה נוכחות גברית ומודעות עצמית. "פרחים" ללחן של שמוליק קראוס ושיר של ה Doors מזכיר לנו את שורשיו המוסיקלים והתרבותיים של היוצר איש כסית בסביבה התל אביבית הבוהמיינית של עשורים אחורה…אהבתי !
15.שולי רנד – מחשבות:
לעיתים, המתנה ארוכה של כעשור יכולה לעורר תאבון, ציפייה, אהדה כמעט ללא תנאי. במקרה זה, נדמה שמה שכה הסעיר וריגש רבים לפני עשר שנים באלבום הבכורה של רנד, אינו מצליח לפרוץ ולנסוק.
רנד לא כותב פחות טוב ("החקלאים" , "אדי" התאטרלי , מעין שילוב הזוי של "אצל הדודה והדוד" ו"יהיה פיצוץ" של "שבק ס'" עם מוסכמת התאטרון הריאליסטי בדבר סוף ידוע מראש) במיוחד, לחניו עדיין מפותחים ומפותלים, אסף תלמודי, מפיק על שהחליף את שמוליק דניאל , היה דומיננטי מאד בצליל ובמעטפת המוסיקלית הכוללת של האלבום, אבל….
למעט רגעים של חסד כמו ב"עוד טיפה" עם הכינור של גדי פוגטש והתרומה של תמיר מוסקט בפרקשנס, "דע בני אהובי" שלמרות מוכרותו מלאונרד כהן מצליח לגעת גם מוסיקלית ו"עבדים" שמפתיע ומאתגר
ישנה תקרת זכוכית שמונעת ממני להתרגש הפעם, כמו לפני עשור. ורצאתי. ממש רצאתי.
והנה תזכורת לדברים שכתבתי אודות האלבום החדש של מורין נהדר בתחילת החודש ממש כאן…
אמנם חלק מן האלבומים יצא לפני אוקטובר אבל אף פעם לא האמנתי שתאריך צריך לעצור חשיפה למשהו חדש…עד כאן אוקטובר ג'י, ואתם מוזמנים להגיב כאן או בפייסבוק וכמובן לשלוח חומרים חדשים שעשויים לעניין. תודה ושב"ש, גיא.