כתיבה שאוהבת יוצרים
  • אודות
  • צור קשר
  • Facebook
  • YouTube
TeneG | טנא ג'י
  • דף בית
  • ביקורת אלבומים
    • מאמרים באתר רעש לבן
    • מאמרים באתר תרבות.IL
    • מאמרים באתרים שונים
    • ארכיון 2016
    • ארכיון 2015
  • שירי משוררים
  • מוסיקה לילדים
  • סיקור הופעות
  • כתבי טנא ג'י
  • וידאו
  • הרצאות, ספרים, מופעים
  • דף בית
  • ביקורת אלבומים
    • מאמרים באתר רעש לבן
    • מאמרים באתר תרבות.IL
    • מאמרים באתרים שונים
    • ארכיון 2016
    • ארכיון 2015
  • שירי משוררים
  • מוסיקה לילדים
  • סיקור הופעות
  • כתבי טנא ג'י
  • וידאו
  • הרצאות, ספרים, מופעים
חדש באתר:
  • עשרת אלבומי העשור של טנא ג'י – כתיבה שאוהבת יוצרים (אפילוג)
  • דצמבר ג'י – על אלבומי החודש שחלף…
  • נובמבר בטנא ג'י – אלבומים חדשים וכמה מילים
  • אוקטובר ג'י – על אלבומי החודש לפי האלף-בית…
  • מורין נהדר – למה תעמוד רחוק
  • פרקי אבות : ישראל גוריון ואסף אמדורסקי – שרים הדודאים, סי היימן ואלעד שודלר – שירים מבית אבא.
  • שחר אריאל – שחר אריאל
  • עדי שחם – צבא של מכשפות.
  • יעל קופלנד – השארתי את האורות דולקים.
  • שרון טובה לוי – מקום.
מוריס אל מדיוני מארח את נטע אלקיים במרכז עינב.
ראשי ♥ Uncategorized ♥ מוריס אל מדיוני מארח את נטע אלקיים במרכז עינב.
ציפורה פישר יוני 2, 2017 7:53 am

אחד הדברים שוודאי קצת מתסכלים כל מוזיקאי מקצוען היא, שככל רמת המקצוענות עולה, ככה הביצוע הופך ליותר "שקוף" וחסר מאמץ. כשהנגנים מנגנים אחד עם השני בתיאום מושלם, וכל תו מצלצל נכון, המאזין הממוצע לא יכול להרגיש בכלל את מידת המאמץ וההשקעה שנכנסה לתוך היצירה כדי לעשות אותה כל כך טובה.

כך הרגשתי בהאזנה למוריס אל מדיוני והאנסמבל שליווה אותו – חגי בליצקי על הקונטרבאס, הלל אמסלם המתופף ואלעד לוי על הקמנצ'ה. היה משהו כל כך זורם וטבעי בנגינה שלהם יחד, שהיה קשה להאמין שזה לא אנסמבל שמנגן יחדיו איזה עשור לפחות. הרגשתי שאני מאזינה לשיתוף פעולה בין נגנים שכל אחד מהם נמצא ברמה הגבוהה ביותר.

לאור גילו של אל מדיוני, בן 88 ושיזכה לגבורות, ההישג הזה עוד יותר מרשים. כשמבינים שאת הפרסום שלו הוא השיג בעשורים האחרונים לחייו, בזמן שרוב המוזיקאים כבר מקפלים פק"ל ומתכוננים לפרישה, זה מעורר השראה לדעת שאין דבר כזה מאוחר מדי. ידיו על הפסנתר היו קלילות ביותר, גם לאחר כמעט שעה וחצי של הופעה.

רק בסוף ההופעה, כשהוא קם לתת קידה בפני הקהל המריע, ניכר לפתע גילו בתנועתו. אומרים שנפש צעירה שומרת על גוף צעיר, וזה נכון במיוחד לגבי מדיוני. איני דוברת צרפתית, השפה עימה שוחח עם הקהל ושר את רוב שיריו (בתיבול ערבית, שגם בה איני בדיוק שולטת ), אבל אפילו אני יכולתי לראות שישנו זיק של הומור במילותיו. יש משהו שובב וקליל בגישה שלו, הוא לא נראה כאילו הוא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי.

אני מאמינה שאותה רוח של שובבות היא זו ששומרת על התחושה הצעירה של יצירתו, שמשלבת מלא הטנא מבחינת סגנונות שונים: מהשנסון הצרפתי, מהזמר העממי האלג'יראי, הפיתול האנדלוסי מתרבות יהודי צפון אפריקה, המקצבים של דרום/מרכז אמריקה- הטנגו והרומבה.

וכמובן שעלי להתייחס לנושא החיבור עם הזמרות שהופיעו לצידו של מוריס אל מדיוני באותה הופעה, במסגרת סדרת מפגשים מוזיקליים מיוחדים בשם Sit&Listen שנערכו במרכז עינב. אמנם יצא לי להיחשף למוזיקה של נטע אלקיים מקודם, אבל זו הפעם הראשונה ששמעתי אותה מופיעה. היא שרה בעיקר שירים עממיים מרוקאיים, מה שנקרא בסגנון השעבי, מה שהדגיש כמובן את האלמנט המגרבי במוזיקה של מדיוני. היא נעה בין רגש לרגש במיומנות מפתיעה- רגע היא שרה שיר חפלות, ומעודדת את כל הקהל למחוא כף בקצב איתה, ורגע אחר היא גרמה לי להזיל דמעה בשיר על אהבת אם וגעגוע אליה.

הקול של אלקיים מאוד ברור וחזק, הדיקציה מאפשרת גם ללא דוברת ערבית כמוני להבחין בין מילה למילה ללא קושי. בנוסף לאלקיים הופעה זמרת נוספת, שלצערי את שמה לא בדיוק תפשתי והיא אינה מקבלת קרדיט בפרסומים על ההופעה, ששרה בצרפתית ולקחה את הסגנון חזרה לכיוון עולם חיי הלילה הזוהרים בצרפת. שוב, גם כאן החיבור הרגיש לחלוטין אורגני בין האנסמבל לשני הזמרות.

אם יש לי נימה ביקרתית מסוימת לגבי ההופעה, היא נגעה לאופי האולם. זהו אולם קונצרטים מאוד נוח ונעים, אבל שקצת לא נוח בו לרקוע רגליים ולהזיז את האגן. בקיצור, מרכז עינב היה קצת מעונב מדי, ולמעט גבר אחד אמיץ שהרים את ידיו מעלה ונענע בקצב המוזיקה, למרות התלהבות הקהל היה קצת קשה לנגנים להרקיד אותו. וזה חבל כי המוזיקה הזו נועדה להרקיד, מקורה בחמארות קטנות ומועדוני לילה מעושנים, ואמנם לשים אותה על במה נותנת לה לגיטימציה וכבוד, אבל היא גם קצת מנתקת אותה ממקורה. למרות החיסרון הזה, הרבה דובר על אהבה באותה הופעה – אהבה למקום, בין אם זה אלג'יר, פאריז או ירושלים, אהבה בין דוברת השיר למושאו, או אהבת הקהל, כשבסיום ההופעה אל מדיוני הנרגש חזר ואמר, "כמו שאתם אוהבים אותי, אני אוהב אתכם".

אל מדיוני אכן הרוויח בכבוד את כל האהבה הזו עם מוזיקה שלקחה אותי לטיול מסביב לעולם – לצפון אפריקה, לצרפת ולקובה וגרמה לי לשכוח את הקיץ הישראלי למשך זמן ההופעה. היא גרמה לי לחשוב, שלפני שנים רבות "צרפוקאי" היה כינוי גנאי ליוצאי צפון אפריקה, מעין מילה שנועדה להדגיש את המגוחכות בניסיון שלהם להסוות את הנחיתות התרבותית שלהם בתחכום אירופאי. אבל כשבאים ממקום מקבל וסקרני ולא מתנשא, למעשה השילוב הזה בין תרבות המגרב לתרבות המערב הוא זה שמעניק לנגינה של אל מדיוני את העושר והמקוריות שבה, ואני שמחה שהגעתי לעידן בו לא צריך יותר להתנצל על הרצון לרקוד על כל החתונות יחדיו.

 

מוריס אל מדיוני נטע אלקיים

אודות המחבר

ציפורה פישר להציג את כל הפוסטים של ציפורה פישר


« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

תגיות
אביב גדג' אהוד בנאי אחרית הימים אילן וירצברג איפה הילד אלון בר אלון עדר אנסמבל הפיוט אסף אמדורסקי אסף תלמודי אריק איינשטיין אריק ברמן בן גולן בציר טוב ברי סחרוף. ג'ירפות גיא לוי דודו טסה דייויד ברוזה דניאלה ספקטור החצר האחורית הילה רוח התקווה 6 חווה אלברשטיין חנן בן ארי טוב שהעולם גדול יהוא ירון יהודית רביץ יולנטה יונה וולך יוני רכטר ילדי בית העץ יענקלה רוטבליט לונא אבו נסאר לונה אבו נסאר מאיה בלזיצמן מתן אפרת נרקיס עמיר לב פדרו גראס רונית שחר שולי רנד שי צברי תומר ישעיהו תערובת אסקוט
עקבו אחרינו
הספר "ילד, כבש,זנב ושירים"
אלבומי ילדים
שני תופינים לילדים (ולכלבים) – "הכלב החמישה עשר" ו "עודני ילד/ בית הבראה לצעצועים".
פברואר 5, 2018 גיא טנא

שני תופינים לילדים (ולכלבים) – "הכלב החמישה עשר" ו "עודני ילד/ בית הבראה לצעצועים".

תופינים לילדים – "הכלב החמישה עשר" ו "עודני ילד". רשימה מעט אחרת לפניכם הפעם במסגרת קטגוריית אלבומי הילדים של "טנא

קרא עוד ←
ילדי בית העץ 3 – הפרוייקט של רן ויאיא כהן אהרונוב.
דצמבר 29, 2017 גיא טנא

ילדי בית העץ 3 – הפרוייקט של רן ויאיא כהן אהרונוב.

אלבום שלישי בסדרה המצליחה של "ילדי בית העץ", פרוייקט שהחל באלבום אחד, התפתח לתאטרון, לטלוויזיה, לספריות וכעת גם לאלבום שלישי,

קרא עוד ←
"סלט גרוב" – אלבום ילדים חדש, עשר נקודות:
מאי 11, 2017 גיא טנא

"סלט גרוב" – אלבום ילדים חדש, עשר נקודות:

  הרכב הגרוב- רוק של בוגרי "מיוזיק" מהווה דוגמא לרוח היצירתית והפתוחה של המוסד שסגירתו השנה היא מכה גדולה לדור

קרא עוד ←
כותבים באתר
  • נטע עמית
  • ציפורה פישר
  • מור אופק
  • חן צח
  • שי פלד
  • אוהד שגב
  • תומר גילת

נבנה על ידי אשכול מדיה - הקמת אתרי אינטרנט

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס