ארבע שנים חלפו מן האלבום הראשון בו חברו לראשונה גדי רונן, תומר יוסף ואיתמר ציגלר ליעקב רוטבליט במין מפגש אקספירמנטלי שהניב את מה שכבר כיום ניתן להכתיר כאחד מאלבומי העשור הנוכחי. האלבום ההוא כלל שירים נפלאים ונוקבים כגון : "הסיפור הגדול" , "אחד משלנו" ו "פצצה מתקתקת" וזוהי בהחלט לא רשימה מלאה. על האלבום ההוא תוכלו לקרוא בקישור הזה.

"העולם שקוף" ללחן ובביצוע של גדי רונן פותח את האלבום עם שיר מצויין שבו מתנגשות אמירות קשות על מצב העולם ואופטימיות מפוכחת של רוטבליט ורונן : "באמת שאני משתדל/ אבל כמה אני יכול"…ספי ציזלינג (חצוצרה) ויאיר סלוצקי (טרומבון) מקנים , ולא בפעם האחרונה, סאונד שמקרב את רוטבליט הצעיר לסאונד העדכני יותר שמלווה את חברי השלישייה בפרוייקטים אחרים. אחרי הכל, העולם היה שקוף גם בסבנטיז ובאייטיז ולפרוייקט לו כותב רוטבליט את כל המילים ראוי שיהיה סאונד ייחודי משלו.

"הפליט" ללחן ובביצוע של איתמר ציגלר כבר הספיק לכבוש לבבות רבים בעזרת הקליפ בבימויו של תומר יוסף שלכשרון שלו כנראה שאין ממש גבול. אחרי "אחד משלנו" באלבום הקודם בו שר ציגלר על "מלח הארץ" הכוזב הוא שר כעת "אתה לא משלנו" לפועל הזר מפיותיהם של הישראלים שונאי הזרים שמקשיחים את לבם למול מצוקה אנושית כאילו אנו עצמנו לא עמדנו במקומם לפני מספר עשורים בלבד.

"השעה מתאחרת" ללחן ובביצוע של תומר יוסף משלים את הסיבוב הראשון בין חברי ההרכב בשיר סימבולי יותר, אבסטרקטי יותר. כאשר יוסף שר "אש אוחזת באש/ זעקה מיוסרת/ את הנפש תרעיד/ השעה מתאחרת/ לאן פנינו, תגיד" על כל מאזין מואצלת האפשרות או אפילו מוטלת אחריות לפרש את השורות של רוטבליט כאוות נפשו ולחפש האם ישנה אכן דרך אחרת שניתן לנסות לפני שיהיה מאוחר מדי.

כהמשך ישיר, פסימי וקשה, ל"השעה מתאחרת" מגיע "האור החדש" ללחן וביצוע של ציגלר. רוטבליט מתאר, באופן שמזכיר לי גם את "על העוורון" של סרמגו וגם את "ההולכים בחושך" שך לוין, עולם חשוך, אפל, דועך מוסרית: "מזימות נחרשות בסתר/ פני אמת השקר לבש/ אויה להולכים בחושך וקוראים לו/ האור החדש". בעיבוד כמעט ערום, ציגלר והגיטרה ממשיכים להיות אחד מסימני ההיכר המיוחדים של ההרכב, פיוטיים ועוצמתיים גם יחד.

הביט עולה ומתרומם עם "כל האופציות על השולחן" ללחן וביצוע של תומר יוסף. האמירה המאיימת שנשמעה כל כך הרבה פעמים במהדורות החדשות שלנו, מכונסת כאן אל דובר שירי נחוש, אולי נחוש מדי : "תקשיב לי טוב", "אל תעמידו אותי במבחן", "עם כדור בקנה ולא במחסנית", "תחזיקו אותי חזק חזק" וגו'. יוסף מבצע מצוין עיבוד לשיר שעשוי להפוך לאחד מהבולטים בשירי האלבום לאורך זמן.

ב "זה יגיע" גדי רונן שומר על שלמת הסבנטיז האהובה עליו כל כך. אם באלבום הבכורה הוא שר על הפצצה המתקתקת, כאן הוא שר דבר מה שמתקדם לאט, על עניין מתעתע שדבר לא מפריע לו לפגוע במטרה- מעין פצצה מתקתקת מודל 2017. רונן הוא אחד המבצעים הטובים כיום במוסיקה המקומית : מגוון, בעל גוון קול ייחודי, אקספרסיבי וגם כאן הוא מרים תרומה סגולית חשובה להצלחת השיר.

"אהבה שמיימית" הוואלסי ללחן וביצוע של תומר יוסף הוא אחד משכיות החמדה של האלבום הנוכחי: רוטבליט , כמעט חמישים שנה לאחר "בלדה בין כוכבים" ללחן של שלום חנוך ובביצוע פופיק ארנון, חוזר לחפש רומנטיקה בחלל, הפעם מפוכח ובוגר, נוחת על קרקע המציאות ומודע לכובד. מודע- אבל עדיין מחפש את הדרכים הנסתרות של האהבה.

ב"שעת הזאבים" ללחן וביצוע של גדי רונן נקבל את אחד השירים החזקים והכואבים באלבום. רוטבליט בא בחשבון עם נעמי שמר ("ואת שבויה בחלומה/ של העיר שהייתה פה קודם- לאן היא נעלמה ?") ועם תרבות ה"אכלו לי שתו לי" עם "הפיל בידר וקוף על הגב" ומביא אתו לעזרה את הנביא עמוס שאמר "והמשכיל בעת ההיא יידום" תוך שהוא מוסיף "והחכם בעת ההיא יסתום" כאשר האוהבים אנוסים להתחבא מפני זאבים טורפים, ההשקפה הרוטבליטית מנוסחת חריפה מתמיד.

לסיום האלבום, לא כולל הבונוסים, ללחן וביצוע של איתמר ציגלר, "מי הרג את ים המוות" הוא אלגיה מרגשת , בלוזית לעיתים, גוספלית אפילו לאוצר הטבע המרהיב הזה שעליו הופקדנו וכשלנו באופן מביש. רוטבליט לא משאיר אחריות לטבע. הוא שואל "מי הרג את ים המוות?" והשלישייה שלצידו נשמעת כמו מקהלה מתאטרון יווני עתיק שקול ההגיון והציבור נשמע מגרונותיה.

וכאילו לא מספיקה כל העוצמה הזו וכאילו לא נסתפק במצבור היצירה של ארבעת היוצרים המשובחים הללו, מצורפים שני קטעי בונוס שמבוצעים בהופעות הלהקה כבר זמן רב בהשתתפות הגיטריסט רון בונקר . "לשרוק בחושך" של אריק איינשטיין מתוך "בדשא אצל אביגדור" (1971) מבוצע בעדנה ומתוך רספקט עצום ואילו "נגמרה המסיבה" הוא שיר מחווה לשמוליק קראוס שכתב את המוסיקה עוד בסוף שנות השישים ואילו רוטבליט השלים לו מילים שנתיים לאחר פטירתו. שיר שמח שמהווה המנון מסויים של ההרכב ומהווה "אני מאמין" של סגנון ואמירה, גם באלבום השני והמצויין הזה.