לקראת חג הפסח הממשמש ומכניס את חוגי שמירת המשקל לעונת השיא שלהם ובהתאם למסורת השנתית שנובעת בעיקר מכמות האלבומים הגדולה, הנה ארבעה בנים ברשימה אחת. מיהו מי מן הבנים בהגדה אשאיר לכם לקבוע, מה שבטוח הוא שכולם יודעים את התורה..

משה בונן – בא הביתה :

איש הרדיו שחי בניו יורק מוציא אלבום בכורה בהפקה משותפת לשמוליק דניאל ויועד ניר . האלבום הוא אלבום מיין סטרימי שופע פינוקים והפתעות. בונן מספק מתנה אידיאלית לפסח, במיוחד לחובבי המוסיקה הישראלית של שנות השבעים והשמונים. מחוות נמצא כאן בשפע ("יונתן סע הביתה", "מישהו" ), אורחים על כל שעל ( שלומי שבת, שם טוב לוי, שלמה יידוב, פיטר רוט, משה לוי, גיא מזיג ורבים אחרים) וגם להיטים בפוטנציה כמו "אין לאן ללכת". חרוסת של אלבום.

https://www.youtube.com/watch?v=1W6LAv089Oo

אלון בר – אנחנו כאן:

המוסיקאי והמחנך הגלילי שעזב את חיי הכרך לטובת הפרובינציה הצפונית מוציא אלבום רביעי בהפקה מוסיקלית משותפת לו ולעדי דרוקר.  בר (ברגבאום) הוא יוצר אישי רגיש שבקול רך נע בציר הזמן בין העבר הקרייתי להווה הגלילי, בין השפעות של ברסאנס לבין רומנטיקה פולקית , בין רוקנרול רך לבין שירים סיפוריים. אצל בר המבט אינו שוגה באשליות של שלמות והמסע עמו הוא מסע בין התלבטויות ומבט מפוכח על החלטות. אלבום מעניין ומלא משמעות.

יונתן שפירא- נומו נומו:

טייס הקרב ואיש השלום מוציא אלבום בכורה בהפקתו של יהוא ירון, מזכיר בקולו הנמוך מים המלח את לאונרד כהן ובני בשן ויורה מייד : "הנה מה טוב ומה נעים/ מלאכי המוות מגיעים" ו "אבא מה עשית ?/ תסתכל לי בפנים", מעין הקדמה לאלבום שלם שכולו חשבון נפש עצמי ולאומי נוקב. שפירא מצטט את אלתרמן ולאה גולדברג ואת המשורר היידי מרדכי געבירטיג ורואה עצמו כישראלי הנכון, השפוי, זה שהיה "ילד טוב רמת השרון" וכעת , כמו זרם תחתי חזק ומלא משמעות מזהיר "אני מפחד/ שאם תתנו לי רובה אני אירה במפקד"- סימבולי או לא, שונה, מיוחד, מחוץ לזרם המרכזי ומוסיקלי עד מאד.

איתי בלטר – רחובות קסומים:

היוצר הבאר שבעי לשעבר מפקיד את אלבומו השני בידי אמיר גרומן איש "מריונטה סול" (מתי אלבום חדש??) ומארח את טל פוגל הנפלאה בשיר פתיחה ג'אזי ומדמדם. בלטר לא מחפף בפינות- הוא שר בכובד ראש, באבחנה דקה של הנפש וממרחק של יוצר ש"עדיין במדבר"  הוא אולי הרומנטיקן המקורי ביותר ברשימה זו. כמו שכתב ב"לכי לישון": "ילדים אבודים לא לומדים לוותר/ שולחים את היד מתפלאים שדוקר"…אז אולי האלבום אינו המתנה המושלמת לדודה עליזה אבל הוא בהחלט ראוי להיות האלבום הישראלי שלכם לחג זה, דקירה קטנה וזה חודר…סחתיין גם על איחוד הכוחות הבאר שבעי הגדול והמבין יבין.