החל מהחידוש שלו לאהוד בנאי ו"מלנכולי" בפרוייקט "עבודה שחורה" של בית הספר "מיוזיק" זצ"ל, דרך אלבום הבכורה המשובח שלו "סיפור בשחור לבן" וההשתפות בטריו Proud Madam, גרמן רייטרמן ביסס עצמו כאחד המבצעים המרתקים באינדי האורבני הישראלי. אפשר לחזור לעיר מחצ'קלה כור מחצבתו או לדבר על ויסוצקי ולכתוב על ניק קייב אבל למעשה רייטרמן יכול לעמוד בזכות עצמו.

נכון, הרוסיות מגולמת בכל טיפת זיעה ונשמה באלבום הזה אבל גרמן רייטרמן שר לכולם, על כולם, בעוצמות ואינטנסיביות שנדיר למצוא באלבום סולו שני של יוצר צעיר, בסגנון שבמחוזותינו, אין שני לו. יהונתן ששון על הפקה מוסיקלית ששולפת את הטרובאדור מהפונדק ושולחת אותו לנצח על תזמורת שלמה.

השיכור של רייטרמן מתפלל לפנס רחוב שיאיר לו הדרך , לא בשביל הבית, בשביל כוס נוספת ("מי שמתפלל"), השיכור הוא משורר שתוי בבר מטונף ("תאטרון בובות") , בוהה בירח עצוב ושפוך ("עיניים") עם הפסנתר של דרור רותם, נוגה ודרמטי. עם סולו גיטרה נפלא של ארתור גירל ומקהלה , גברית ועמוקה, שכוללת את נטע וינר שחוזר לשתף פעולה עם החבר מ"מיוזיק".

כיאות למשורר רוסי מן הדור הישן, רייטרמן קורץ לשירה הצרפתית עם "החוזר" של בודלר בתרגומו של דורי מנור ובהשתתפותה של לונה אבו נסאר בגלוקנשפיל. המאהב , כמלאך וכנחש גם יחד, ממזרי, מאיים, שטני, קברטי. אחר כך מגיע שיר ברוסית בשם туман (ערפל), שיר ששוב הזכיר לי עד כמה הייתי צריך ללמוד את השפה שידעו הוריי, שיר מלא אנרגיה שאהבתי בלי להבין מילה…גם לזה צריך סוד מסויים.

ב"בועה" רייטרמן משכנע בשירה. שירת שיכורים אמנם, אבל "בועה בתוך בועה בתוך בועה" ואתה כבר עף עם הכנפיים השבורות של ההאזנה אל האור השורף. התופים של יהונתן גיטלמן ומקהלת הגברים מסייעים לרייטרמן ליצור את אחד משיאי האלבום, מכל הבחינות.

טל גורדון מגיעה להתארח ברגע מפוייס  ב"ובכל זאת הגעת"…פיוס כאוב, שתוי, נוגה..אבל בכל זאת פיוס שהטרובאדור רייטרמן עם הקלאסית ויושיאו אוצוקה באקורדיון מזקקים לרגע של חסד.

תפילת השיכור, לא לשיכורים בלבד.היישר מחנות היין..