גיא טנאאלבום שלישי בסדרה המצליחה של "ילדי בית העץ", פרוייקט שהחל באלבום אחד, התפתח לתאטרון, לטלוויזיה, לספריות וכעת גם לאלבום שלישי, כאמור, שלוקח את הפרוייקט של האחים כהן אהרונוב ואורחיהם, האומנים והילדים המקסימים שמשתפים אותנו בחייהם שלב אחד קדימה.
שיר הפתיחה, "מוסיקה", שבפראזה הראשונה שלו, עבר מייד מהביטלס לזוהר ארגוב, פותח בתנופה ובמרץ אלבום שרף הציפיות ממנו כמעט בלתי אפשרי. לרגע נדמה שהבלתי אפשרי אכן יקרה עם השיר המצוין, מה זה מצוין? כמעט מושלם, "זה מה שקרה" בו "הדג נחש", הלהקה המלווה של הפרוייקט יחד עם קרולינה הנפלאה תמיד, מגישים שיר המתאר את המשך קורותיה של לוקה, כלבת הפרוייקט, ואת התנהלות המשפחה סביבותיה בשיר ילדים מן המשובחים ששמעתי בעשור האחרון. שאנן סטריט, שותף לכתיבת המילים, מככב בתפקיד לוקה…
האוזניים המשיכו להזדקר בהנאה למשמע "מה אני עושה" בביצועו של גיא מזיג שמביא את הפאנקי של "השחור החדש" לשיר שמשלב את הניכור של מהדורות החדשות עם המקום של הילד והנער אל מול העולם הגועש שמוגש לו מכל אמצעי תקשורת אפשרי בפולסים. האג'נדה החברתית וההומניטרית של רן כהן אהרונוב, יחד עם שותפו לכתיבת הטקסט תומר יוסף, מפלסת לה דרך בשיר הזה עם השורה המשמעותית כל כך : "מה אני עושה עם כל זה?" בדגש על ה"עושה", בקריאה לאקטיביזם ולא לפסיביות ושאננות, גם אם מדובר בילד סורי או אחר.
אבל כאשר מוציאים אלבום שלישי, אחד מהם כפול, תוך זמן קצר, וכאשר, כך ניתן להניח, חברת התקליטים דוחפת להוציא להיט נוסף ובתווך יש קריירות, עיסוקים , וטירוף מערכות מוחלט סביב הפרוייקט המצליח, לא הוגן לדרוש או לצפות לרמה אחידה. ואכן, המשך האלבום ברובו נשמע לי דומה מדי מוסיקלית (מלבד "אמא ספרי לי") לשירי פרוייקט קודמים ומותאם לעוד ועוד קהלים, כמעט באופן מלאכותי.
אלון עדר מגיע לפרוייקט ילדים נוסף לאחר "ריח של חלומות" לשיר שיר חביב על מאכלי עדות בשם "מעורבב", גיא ויהל שרים "ילד סנדוויץ'" ורכשו את לבו של בני האמצעי, איילה אינגדשט מביאה, כשותפה בכתיבה וכמבצעת, את סיפור המסע הרגלי מאתיופיה ב"אמא ספרי לי", עידן עמדי מנגיש את האלבום גם לילד הדתי-לאומי, מירי מסיקה שרה ל"אומה" הרי היא הסבתא המאזינה תמיד.
"להתחפש" הפאנקי שמבצע יאיא כהן אהרונוב ובעיקר "שעורים בחשבון" המצוין עם יעל דקלבאום שמעלה על נס את קשיי הריכוז בהרבה הומור מחזיר אותי אל לבו של הדיסק שכמעט נשמט ממני. שמונים כפול עשרים ושש מישהו ??
לאחר "ממציאן" בו מספר רן כהן אהרונוב ומזכיר את יהודה אטלס באלבום "והילד הזה הוא אני" ואת "יש ילד שאבא שלו" של יהונתן גפן בבת ובעונה אחת, ממשיכה קרולינה להשרות מכשרונה ומקולה הנפלא על האלבום. ענין היכולת ממשיך לככב במרכז האלבום החדש וגם שיר הסיום , "חופש" בביצוע גלעד בן ליש עוסק בתכניות הבלתי נגמרות ובלתי אפשריות שיש לכל אחד מילדי העולם לקראת חופשת הקיץ, מקנח את האלבום במנת שמחה ותמימות מזוקקת.
אם כך, האם מומלץ? ודאי ! האם הטוב באלבומי "ילדי בית העץ", התשובה שלילית. האם כדאי להמתין עוד טיפה לפני הדיסק הרביעי- בבקשה מכם, הקסם יכול להתפוגג מבלי להרגיש והוא הוא סוד ההצלחה של פרוייקט "ילדי בית העץ".
הביקורות על האלבום הראשון והשני בסדרה: