איני נוהג לצרף שתי ביקורות לרשימה אחת אך בעתיד הקרוב החלטתי לבחון את הפורמט הזה ולנסות להעניק יותר חשיפה ליוצרים בתחילת דרכם בדרך זו.

שני היוצרים ברשימה זו מגיעים לאלבומי הבכורה שלהם מכיוונים סגנוניים ותוכניים שונים ומובדלים.בעוד גילבר, בוגר בי"ס "מיוזיק" שהיום נודע, לצערי הגדול, כי הוא בדרך לסגירה, הוא יוצר רוק שמציג לראווה את לבטיו, קשייו ורוצה לשתף את מאזיניו בעולמו הפנימי הסבוך, בן שמעון, מי ששיתף פעולה עם יוצרים כפלורה, בלקן במחסן אורקסטרה ומיכאל גריילסאמר , מגיע לקדמת הבמה ומציג אינדי פולק מהורהר, מופנם ורך מבע.

יחד עם הפקה מוסיקלית רגישה ואלגנטית של שחף סגינר, יחד עם גילבר עצמו ומקס וורונוב, האלבום "רץ ורודף" מציג תמונה לא פשוטה של אדם שרץ, שמתרוצץ במבוך החיים כ"עכברי ביבים". הריצה יכולה להיות הזויה ואיטית ("רץ ורודף" שכולל מחווה לאתגר קרת) או מסוייטת ואינטנסיבית ("מרוץ עכברים", בו מתן אפרת בולט בנוכחות דומיננטית של התופים).

לעיתים מתגנבת מתיקות חמצמצה לכובד הראש של גילבר. ב"נאום" הפאנקי והציני וב"עשר שנים" למשל, עם המקלדות של וורונוב והגיטרה והקולות של שחף סגינר, נוצרת מסגרת שלוקחת את כובד הראש הזה ומאפשרת לו להיות תקשורתי יותר ומבליטה את הגעגוע שיחזור גם בתחתית הבאר.

אהבתי את "להרוס הכל", שיר רזה-טקסט , נבואי-אפוקליפטי שעל אף חומרת הסבר שבו, גילבר מצליח להישמע בו רך, חשוף ואפילו אופטימי : "זו יכולה להיות תחושה מדהימה/ להתחיל הכל מהתחלה".

כאמור, לעומת המסע הלא פשוט שמעביר אותנו גילבר, חוויית המסע של מיכאל בן שמעון מרחפת ומתנגנת בקלילות וברוך.

ההפקה המוסיקלית של קציר-הנגן הופקדה בידי סנגיט סגל, אחד היוצרים המיוחדים אליהם נחשפתי לאחרונה. בן שמעון מחבק את החיים. "צריך לשאוף כל רגע של דמיון" הוא שר ב "דמיון" הפותח והבלדי ותר כל העת אחרי תקווה ומטרה.

ב"הכל בא והולך" בן שמעון נשמע חם יותר, אופטימי יותר והמסע עמו נדמה שעובר למחוזות אביביים יותר. נגני המיתרים אייל יהב ונמרוד נול מוסיפים צבע ועומק ולצד הגיטרה האקוסטית והפלוגל הורן מצטיירת תמונה שרוצים לשקוע בה ולספוג אותה.

"ים שחור", רוגע וכמעט מרחף, מציג את עומר גונן האלה בחליל וכלל לא תואם את הצבע הכהה בכותרת השיר. בן שמעון שר על "גוף צמוד לגוף" ו"אור בתוך עוד אור" ועל דרך שנותרה לו. ההפקה המוסיקלית של סגל מדויקת, צבעונית ורבת השראה.

את השיר האחרון בקציר הנגן, "קיץ", הפיקה מוסיקלית לירון משולם aka "פלורה" וההבדל בין שני המפיקים בולט וברור. המסע שהתחיל בסתיו ב"דמיון" מסתיים כעת בקיץ שמקבל ביטוי לא רק בטקסט של בן שמעון אלא גם בסאונד ששומר על הצבעוניות אך מוסיף שמחה ותום, ולדעתי לא אפריז אם אכתוב שהמגע הנשי בולט כאן. אם יש שיר שיכול לחצות את התהום שבין יוצר כמו בן שמעון למיין סטרים הגלגל"צי זהו "קיץ", שיר תוסס, מתוק אך לא מתוק מדי, חולמני ובעל לחן קליט.

שני היוצרים הללו, בן שמעון וגילבר, על שונותם הסגנונית והתוכנית, עמדו בהצלחה במבחן האלבום הראשון וידעו לתרגם את יצירתם בעומק ובגישה הנכונה ללא איבוד עצמיותם.