גם עכשיו, עוד חודש וקצת, שלושים שנה אחרי האלבום הנפלא הזה, עדין קשה לקבוע אם הוא אבן היסוד ברוק הישראלי מה שבטוח שיתוף הפעולה בין ברי סחרוף לרמי פורטיס הכשיר את הקרקע לשילוב האלקטרוני, להביע דעה ולמתוח את הקצוות של המוסיקה בישראל למחוזות שעד אז היו קיימים רק באירופה.

ולא סתם אני אומר אירופה כי שם נכתבו רוב השירים. ניצן זעירא, מפיק בעל חושים על טבעיים זיהה שיש כאן קרקע פורייה לקהל מפותח והוא שהציע לפורטיס לכתוב תקליט בעברית. כנראה בעקבות הצלחתו היחסית אהוד בנאי עם הפליטים ומשינה עם האלבום הראשון והפופולארי שלהם.

פורטיס וסחרוף חשבו שהם באים להקליט כאן כמה חודשים את התקליט וחזרה ללהקת האם שלהם מינימאל קומפקט. אמנם ההצלחה הלא צפויה השאירה אותם כאן ובסופו של דבר הכריחה את שניהם ובהמשך כל אחד לחוד להתמקד בקריירה בעברית.

הטורים הארוכים בין לייפציג לברצלונה, הקור המקפיא של בלגיה והגעגועים לארץ הביאו את פורטיס לחזור לשפת האם. איפה הגיבור ששוב נגנב ומנסה לתפוס לעצמו את הזנב ? כתב. וברור לכולם שנקודת המבט על ישראל קיבלה תפנית. כשהם ישבו שם בסלון וראו את התמונות מהאינתיפאדה אי אשפר היה להתעלם. ישראל עכשיו בצד של הרעים. ופורטיס נסחף לזרם התודעה ב'כוכב הקופים'.

דבר נוסף שהביא אתו התקליט הזה הוא ברי סחרוף עצמו שעבר מעמדת המלחין והגיטריסט הנחבא אל הכלים אל קדמת הבמה. פורטיס ש'הכריח' אותו לשיר לראשונה סולו 'באוויר' בעצם סלל את הדרך להמשך קריירה כיוצר וסולן.

https://www.youtube.com/watch?v=Sb-SVPJM4L4

את הסאונד הפיק יוסי לדרמן מראשוני האולפן הביתי הממוחשב שתרם לא רק מהפיכה אנלוגית של סינטיסייזר אלא גם את בתו סאלי בת ה12 ששרה את 'בוקר של קטיפה' בקאוור הלא צפוי של סינטרה .

לחבורה הצטרף גיל סמטנה וביחד עם ז'אן זאק גולדברג  ז'ל הרכיבו סופר גרופ של נגנים ויוצרים מוכשרים. התופים האלקטרוניים היו קשים בהתחלה לעיכול אבל הגיטרות של ברי והטירוף של פורטיס רככו את האוזן. בהופעות ז'אן ז'אק בא יותר לידי ביטוי אמנם באלבום עצמו נתנו לו לתופף על כיסא ב'חתול מפלצת' כדי שירגיש שייך.

'חתול מפלצת' ו'אין קשר' היו הסינגלים הבולטים מעל גלי האתר וככל שהקשבתי לאלבום כך שנאתי את השירים האלו יותר ויותר ולא שהם היו רעים, אבל 'שקיעתה של הזריחה' כוכב הקופים' והשיר האהוב עלי 'תחנה סופית' פשוט שמו את שני הלהיטים האלו בצל.

בקיצור, אחרי הרוק המתקדם והמתחכם של כוורת, הדאחקות של יאיר ניצני ותיסלם, הגיטרות המכסחות של בנזין באו שני ענקי הרוק האלו עם מטען של שלג בוורידים מאירופה ועשו כאן רעש שלא נשמע כאן לפני כן.

פורטיס וסחרוף הביאו את אירופה לרשת ג' ובזכות הטקסטים חיברו כאן קהל שיוצא מתודעה אחת ונכנס לתודעה אחרת, מפוכחת ושלמה יותר. ורק חבל שהזמן כאן נעצר. ואנחנו עדין מנסים לתפוס לעצמינו את הזנב.