ב 2013 יצא לאור בהוצאת "עם עובד" ספרה הרביעי של דפנה בן צבי "שירים לעמליה" והוא זוכה כעת ללבוש מוסיקלי ביוזמת המלחין גיא לוי, אליו הצטרפה המוסיקאית טל אבן צור ובהשתתפותם של השחקנים עלמה זק ואלון נוימן ושל הזמרת איילת רובינסון. האלבום מהווה חוליה נוספת במגמה המבורכת של הוצאת אלבומי ילדים בעת האחרונה שכללה בין השאר את "ילדי בית העץ 2", "ריח של חלומות" ו "האוצר".

האלבום מכוון לילדים בגיל גן ונושאיו מוצגים בהתאם: גמדים, הורים, אחים, טבע, יומולדת וכן הלאה.

"בגן שלנו סיפרו על גמד מאושר,

כל היום הוא יושב תחת פטריה ושר.

אחרי הגשם הוא נשכב על הדשא הלח

ונאנח, ״אוי-יוי-יוי, טוב לי כל-כך!״

שיר הפתיחה (לחן: גיא לוי), "גמד",  הוא בעיני המוצלח בשירי האלבום, ונשען, כמו רבים משירי "שירים לעמליה" על סאונד ואווירה נוסטלגית, ארהיב עוז לומר "רכטרית" באופייה. יש בו את המרכיבים הצבעוניים והסוחפים שגרמו לשירי ילדים רבים מאותו מילייה להפוך להיות שירי גן החביבים על הגננות ועל הילדים גם יחד הן בשל הטקסט הקצר והקולע, הן בשל רוח השטות שטמונה בו והן בשל המרכיב האגדתי שבו, כולם טמונים בטקסט של בן צבי. לוי ושותפתו לעיבוד אבן צור מצליחים לגרום למילים ולמרכיבים הללו להתנגן היטב באופן שיקרב אותן לילד המאזין וכאמור, יוצרים כאן שיר מוצלח בהחלט.

"קוסמת" הוא שיר חינני שיעשה טוב לגננות ולועדי הורים בחגיגות הגן המרובות ומדוע לא? אם שירי חתונה וימי שנה הפכו להרגל, מדוע שלא נפרגן גם לגננות של ילדינו?…

"אבא" זכה אצלי מיד לאמפתיה בשל חוסר הטבעיות לכאורה בשילוב דמות האב בהקשר לשירי ערש. נדמה שגם באלבומים מן השנים האחרות שירי הערש מופנים כמעט מידית ואוטומטית אל מחוזות האמהות. אישית אני חש כאן בזווית מוצדקת של המשוררת בן צבי אם כי חשתי שהלחן אינו מן המשובחים באלבום. גם ב"פצע" נמצא מבט אחר על יחסי הילד מול אביו הדואב והמרחם על עצמו…

נִכְנַסְתִּי עִם אַבָּא לַחֲנּות בַּכִּכָּר,

שָאַלְתִּי, מַה נִּבְחַר, בֻּבָּה אוֹ קַטָר?

הֶחְלַטְנּו: גַּמָּד עִם פַעֲמוֹן!

הִתְחָרַטְנּו וְלָקַחְנּו עֲפִיפוֹן,

הִסְתַּכַּלְנּוׁשּוב, בָּדַקְנּו יָפֶה-יָפֶה,

וְיָצָאנּו דּוֹהֲרִים עַל סּוס-מַטְאֲטֵא.

גם ב"מתנה" התוסס והתאטרלי שצירפתי כאן וגם בשירים נוספים נמצא את ההצלחה הגדולה של הקאסטינג לאלבום. אהבתי את "בים" בביצועו של אלון נוימן וללחן של אבן צור. בקולו החם נוימן מיטיב להעביר תחושה פסטורלית ונעימה ומשכיח שדווקא מגיע מכיוון המשחק ולא מכיוון מוסיקלי. גם ב "כשנעמי צוחקת" החינני והמתוק נוימן מפתיע לטובה בביצוע השיר ומבחינתי זהו אחד השירים היפים באלבום.

איילת רובינסון שרה את "שיר לאביגיל", שיר מנקודת מבט של אחות גדולה לאחות צעירה, נקודת מבט לא נפוצה באלבומי ילדים. זהו שיר שופע דימויים מתוקים ועליזים כמו "את רכה כמו משמש" אשר יכול היה להיות רלוונטי גם לפני ארבעים שנה ויותר. תופעה זו של על-זמניות (יש ויגידו- שמרנות..) מאפיינת אלבום זה ועשויה לקרב הורים רבים, במיוחד כאלה המקיימים זיקה לאלבומי הילדים הקלאסים, לפרוייקט של לוי ואבן צור.

עלמה זק מבצעת את "אמא נסעה רחוק" , שיר שמשלב פיוטיות ("חבשה כובע אדום מהודר") עם שפה ילדית ("הבטיחה לחזור עם מתנה גדולה") והזכיר לי את "אני לבדי בבית" של לאה גולדברג. לוי, היודע דבר או שניים על כלי מיתר מיטיב לעבד ולשלב את תרומתם של כלי המיתר באלבום בכלל ובשיר זה בפרט ולהעניק לאלבום גוון נוסף , ניאו-קלאסי.

יחד עם "שקיעה" הסיפורי בו עלמה זק משכיבה את הילד המאזין לישון (בשקיעה?? קצת מוקדם לא?..) מסתיים אלבום חביב שמיועד לילדי הגן, כזה המאופיין בטקסטים , ובהתאם גם בלחנים שהיו יכולים לצאת בכל אחד מחמשת העשורים הקודמים, ללא כל יומרה אחרת.

נקודה למחשבה לסיום: שמות הילדות באלבום זה, ולא רק בו, עבריים ויפים, אינם נורמטיבים ולעיתים עשויים לשדר ריחוק מה מן המשפחה הישראלית הממוצעת…