יום חמישי בערב, נמל תל אביב ההומה בצעירים המתחילים את בילוי סוף השבוע שלהם, ממש בנקודה הצפונית ביותר, על גדות הירקון שנשפך לים ממוקם לו בית רידינג 3 הותיק ולשם גם היו מועדות פני, לשמוע את נרקיס שבתקופה האחרונה נוצר סביבה באזז תקשורתי, זמרת דתיה שבשירתה מאחדת בין הקהל הדתי והחילוני.
וקצת ביוגרפיה, נרקיס, באמצע שנות השלושים לחייה, בת להורים דתיים לאומים ממפוני גוש קטיף. בשנותיה העשרים עברה להתגורר בתל אביב כחלק מתהליך החזרה בשאלה, לאחר כעשר שנים ואלבום גנוז אחד ובעקבות מפגש עם רבנית בצפת החלה נרקיס בתהליך חזרתה בתשובה לפלג מחמיר יותר בדת מאשר הוריה. היא התחתנה, הולידה שני ילדים והתגרשה. הדחף להמשיך ליצור מוזיקה המשיך לבעור בה אך בעולם הדתי-חרדי אין מקום לאישה זמרת בעיקר לא אחת אשר מכוונת גם אל הקהל החילוני. נרקיס פנתה אל הרב בבקשה לחשוף את המוזיקה אל העולם החיצוני, לאחר שהשיגה את ברכתו מסעה אל התודעה הציבורית החל, הסינגלים "אל תעזוב", "ענני" ו-"שמיים" כבר חרכו את הפלייליסטים ברדיו.
אל רידינג 3 מגיעה נרקיס לאחר הוצאת אלבום הבכורה "בוא נדבר אמת" המכיל מלבד שלושת הסינגלים עוד שישה שירים נוספים שאת כולם (מלבד אחד) כתבה והלחינה נרקיס והפיק מוזיקלית צח דרורי , שעבד רבות עם אביתר בנאי.
הכתיבה של נרקיס נעה ברובה על הציר הזה של הזהות כפולה, שירים שניתן לפרשם כקשר בין האדם למקום אך גם במקביל כשירים היכולים להכתב על זוגיות ואהבה, בדרך מינימלסטית אך עמוקה מעבירה אותנו נרקיס דרך חוויות הנפש שלה, שירים אישיים, אך בדרך כלשהי מתאימים הם בקלות לרבים מאיתנו, צח דרורי השכיל לעשות ועיבד את היצירה בצורה אלגנטית מודרנית וקליטה הנעה בין הפופ לרוק והמשלבת נגיעות אוריינטליות ארץ ישראליות (שכבר למדנו להכיר ביצירות של אומנים אחרים כגון מוש בן ארי ועידן רייכל)
את ההופעה אתמול פתחה נרקיס עם הסינגל החדש שלה "בוא נדבר אמת", אותו בחרה נרקיס לשיר מתוך הקהל, בצמוד לשולחן של הוריה כמסמלת להם ולקהל – ההופעה הזאת בשבילכם, הגעתי לפה בזכותכם.
הטון הזה נשמר גם בהמשך ההופעה כאשר נרקיס הזכירה מספר פעמים את האומץ שנדרש לה ולקהל להיות כאן הערב, יותר מאשר הצורך של נרקיס להתקבל בקרב הציבור החילוני נדרש מאמץ כביר יותר מצדה ומצד נשים דתיות אחרות לבטא את קולן, נרקיס מייצגת בשבילן את השינוי הזה, העצמה נשית בגירסת העולם הדתי.
ההופעה, שארכה כשעה וחצי הכילה את שירי אלבומה הראשון לצד מספר הפתעות, הופעת אורח של הזמר נאור דנין, השיר "תהיה לי בית" לווה בתרגום חי לשפת הסימנים ומאש-אפ של איימי וויינהוס עם ביונסה שנשמע פתאום כמו משהו חדש שנכתב במיוחד על ידי נרקיס.
רגע מרגש נוסף נרשם כאשר נרקיס שרה להוריה מהקהל שיר חדש שכתבה על חווית הפינוי מגוש קטיף.
כמתבקש, חתמה נרקיס את ההופעה עם הלהיט "שדות" שכבר הפך בשנה האחרונה לסוג של המנון להעצמה נשית:
"בואי, נרוץ לשדות, שמיים יפתחו ננשום אויר כנוע, לנוע לנוע,
בואי, עכשיו זה קורה זה לא במקרה ששדה מתגלה והאור מתבהר והשקט גובר"
אפשר למנות על יד אחת את מספר הפעמים בה נרקיס הופיעה עד כה בפני קהל במתכונת דומה, היה קל להבחין בהתרגשות האופפת את נרקיס לאורכו של כל הערב אך היא לא נתנה להתרגשות להשתלט על הופעתה, קולה נשמע כמלא בטחון רב, היא נעה על הבמה ומחוצה לה כאילו זה היה מקומה הטבעי ובעזרתו של יהוא ירון שהפיק מוזיקלית את הערב, היא נתנה הופעה מקצועית, מאורגנת היטב שלקחה אותנו הצופים אל מסע אישי בציר הזמן של חייה.
לביקורת אלבום של גיא טנא, נובמבר 2017:
https://teneg.co.il/%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D/%D7%A0%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A1-%D7%91%D7%95%D7%90-%D7%A0%D7%93%D7%91%D7%A8-%D7%90%D7%9E%D7%AA