חזי ברנסדופרלכתוב על קולו של בועז שרעבי זו לא משימה פשוטה עבורי. עומק כפול ומכופל נדרש כאן. מדובר בזמר החתום על שורה נכבדת של מפתחות, בנוף הסטורי-טלינג במוזיקה הישראלית, למשל :'את לי לילה' החזק מאוד,'אצלי הכול בסדר' ,'הלוואי' ועוד רבים וטובים. נראה לי שהולך להיות סוער קצת, אבל מה לעשות, הסינגל "האוצר", שיר שנכתב על ידי גלעד כהנא ודודו טסה, והולחן ע"י השני, קצת משעמם אותי.
אני לא חורץ את דינו של הסינגל לחלוטין, יש פה עניין לפרקים. לא משנה על מה שרעבי ישיר זה תמיד יישמע כאילו הוא מתכוון ממש, ועל מה הוא שר כאן. על מוזה, על העבר, על מוסיקה ואמנות אולי; למה בחר שרעבי לשיר דווקא את זה שהוא ידע פעם הכול?. "צעד ועוד צעד, באים הלהיטים לבקר", שר לנו בבתים. שוב אציין, הלחן שייך לטסה, שגם חתום על ההפקה והעיבוד המוסיקלי עם ניר מימון, על הביצוע?, קולו הכביר והמוכר של בועז שרעבי. הליריקה שייכת לכהנא, שמעניין אותי למה בחר בשרעבי לשיר דווקא את המילים הללו. אגב, בעניין אחר; כל הכבוד ליו-טיוב שכתוב שם בפרטים מתחת לסרטון את הקרדיטים לשיר, פעם הפרטים האלה היו שמורים לאנשים שרכשו והחזיקו בדיסק או בתקליט והסתכלו בחוברת. היום כל אחד יכול לדעת את הפרטים האלה, פשוט להיכנס ליו-טיוב וזהו. נפלא.
לגבי השיר. זה יפה בעיני לראות זמר כמו שרעבי פותח את הלב כאן ,ועובד עם שמות כמו דודו טסה וגלעד כהנא. טסה בעיקר מגלה שוב עד כמה הוא נכס במוסיקה הישראלית, אם זה הפקה ב"שירי אהובה עוזרי" של דקלון ,סגיב כהן ואהובה, שם טסה ניצח, חלק מהזמן, במופת על קלאסיקות על זמניות, או אם זה כתיבה לקול כמו של שרעבי. השיר משרת את גדולתו כזמר. הוא נשמע מקונן, מהורהר ושקוע בנוגה ובאוטנטי, מספר לנו ש"דברים כאלה לא קורים". השיר כבד ומלא בכינורות המגבים את קולו המונומנטלי של שרעבי, אבל מאיפה השעמום?, לא סגור על זה. במקביל לכל המחמאות שנתתי השיר בו בזמן מתאמץ באיזשהו מקום, השיר עם העיבוד הסמיך גם מסתיים מהר מידי ולא מתאים לשלוש דקות וזהו. תקשיבו לסוף, לוואקליות של שרעבי, שווה להיתקע שם לרגע. זה מזכיר את החלקים המעניינים בקריירה של הזמר, אבל זהו. דברים כאלה כבר לא קורים. שיר בינוני. זה לא עומד להיכנס לפנתיאון. אבל זה בסדר.