רבות כבר נכתב ונאמר על מוסיקאי הג'אז הישראלים שפועלים בארצות הברית בכלל ובניו יורק בפרט ואשאיר דיון נרחב בתופעה הזו לאחרים, בקיאים ממני בז'אנר. עם זאת, את אוזני צד אלבום מיוחד, של טריו מיוחד שמובל על ידי הפסנתרן גיא מינטוס, שיחד עם תמיר שמרלינג הבסיסט ופיליפ לם (!) על התופים מציג אלבום וירטואוזי, יצירתי במיוחד ותקשורתי לקהל הרחב- במידה סבירה….

אז הקטע הפותח Our Journey Together הוא מפגן ראווה ארוך ומורכב של יכולות טכניות בינות להם הרגש והיצירתיות מבצבצים אך לעיתים (לא אכחד- הקליפ היפהפה מחלץ דמעות…) אולם ב Mibifnim , מלבד הישראליות שהנה חלק משמעותי מעולם ההשפעות של מינטוס, ומלבד הוירטואוזיות על הקלידים, יש גם התחלה של גילוי, של מלנכוליות, אפילו טיפת הומור (והומאז' בפתיחה ל… ). Desert Song הוא למעשה גרסה כלית לשיר "נווה מדבר" שהלחין רפי קדישזון. אהבתי את תחושת המדבריות, הלא מאולצת, בנגינת הטריו בקטע זה.

https://www.youtube.com/watch?v=VzU0nH67_PE

אגן הים התיכון מיוצג גם ב Zeybekiko for the Brave, וריאציה מעניינת וארוכת נשימה למוסיקה העממית היוונית ולריקוד על שמו קרוי הקטע שכתב מינטוס. גם תקסים קצר, מאולתר או לא…נכלל באלבום, מקדים את הקטע הטורקי המסורתי Çoban Sirto (ריקוד הרועה),קטע תוסס וצבעוני המשלים מרכיב ים תיכוני משמעותי מאד באלבום שזכה לקבלת פנים חמה בקרב מבקרי הג'אז בתפוח הגדול.

הטריו מבצע גרסה מאתגרת ל Background Music של הסקסופוניסט האמריקאי וורן מארש משנות החמישים ומצליח לשלב גם סגנון רזה , כמעט אינטלקטואלי, עם השפע הצלילי והעושר של הביצוע של מארש וקוניץ מתוך האלבום המשותף שלהם. את Smile האגדי של צ'רלי צ'פלין מתוך "זמנים מודרנים" הטריו מנסח בעדנה ובתחכום כולל התייחסות למהות הצ'פלינית המתעתעת בין גאונות, הומור ורגישות.

האלבום מסתיים בקטע בונוס בו מתעוררים לחיים המלחינים האמריקאיים ריצ'ארד איי וייטינג וניואל צ'ייס מתנומה בת עשרות רבות של שנים אל הפסנתר של מינטוס ונדמה שמי שהתראיין בעבר וסיפר על האזנה פתוחה וסובלנית לכל סוגות המוסיקה באשר היא שם, עבר כברת דרך ארוכה בדרך לאלבום שכולו פתיחות, התמדה, השראה ומיומנות.