מור אופקלתוך הוואקום הזה שנע בין שיטת גידול לניסוי בבני אדם אני נשאב. והחלל הריק הזה שמשאיר אותי חסום ומנותק מצד אחד לרגשות פותח דלת למוסיקה, דלת הקסמים שמאחוריה יש עוד אלבום ועוד שיר ועוד מקום שאליו אתה סוף סוף מסוגל להבין איך לעזאזל אתה מרגיש.
אבל אני לא הולך לתאר פה תחושות אלא רק רגעים שחולפים לך בראש וכל מה שנשאר לך בראש זה אוסף אינסופי של שירים שמגדירים אותך יותר טוב ממה שאי פעם חלמת להגיד.
אבל גם זה רגע חמקמק שאתה לא יכול לתפוס בין תקווה לייאוש נשארו סימנים של אושר .
אז בגיל צעיר מאוד נחשפתי לביטלס והיום אני מבין שפול מקרטני לא עשה לי טוב הוא גרם לי להרגיש. מה בדיוק ? מה זה משנה. כאשר קבוצה לוקחת אליפות אז כתב/ת הקווים ישר דוחף מיקרופון לכוכב של הקבוצה ושואל/ת אותו..
נוו ברקוביץ תתאר לי את התחושות…
והברקוביץ התורן מתנשף ואומר: אין לי מילים.. פשוט אין לי מילים.
אז ככה..
ביטלס וכוורת וגזוז בשעות המתות של שבת בצהריים, לוקח את התקליט ומעביר לצד השני. אני לא זז מפה עד סוף הצד זה קטע נהדררר. ילד בן חמש שוחה בפסיכאדליה מבלי לדעת דבר על ל.ס.ד וסמים מעוררי יצירה אבל מה זה בעצם משנה.
וככה אני חי בחלק הטוב ,שונא את החלק הרע, כל דבר שמאיים לפגוע בהגמוניה של גידי גוב וסנדרסון נמחק, כל מה שהוא לא לנון ומקרטני לא קיים. אבל בשער הכניסה של הבית נכנסים גם סגול כהה ופינק פלויד.
אז עם אבני היסוד האלה אני צריך להתמודד, נותן גם לתיסלם להיכנס, חוקר את האורגן ככלי דיי מיותר בז'אנר אבל איך מיותר אחרי שאתה שומע את היי וואי סטאר של סגול כהה והפעם כבר בחדר משלך עם מערכת סטריאו, ופטיפון שהוא רק שלך ורמקול אחד במקלחת כנהוג בגרעין הקשה של התנועה הקיבוצית.
רעש שקט רעש, כמו שהפיקסיז הכתיבו לקורט קוביין והם מכניסים עוד קו לעור התוף שלך. הדיסטורשן בראי הלינה המשותפת לוקח אתו הכל. רגשות, מחשבות, תחושות ולתוך הווקמן אתה הולך ונסגר לעולם החיצון ובאותה מידה הולך ופותח עוד דלת לעוד רעש.
אבל מה עם המילים ? בשביל זה מיכה שטרית הגיע ודיבר במקומך בכל כך הרבה מובנים.
רדיו בלה בלה רק הקצין את התודעה, אתה מוגן בתוך מילים של מישהו אחר. אתה לא לבד. זה לא רק נירוואנה ופיקסיז, איפה הילד מוצאים אותך עם לב שבוא וברי סחרוף ידביק לך אותו אחכ עם לב שלם.
המוסיקה היא האימא של התרופות אבל עכשיו אתה כבר אבא והמחשבות והרגשות מתחילות לדחוק החוצה אז אתה משתדל לחנך את הבנות שלך על המוסיקה ההיא וגם על רדיוהד ופי ג'יי הארווי ועושה הכל כדי שידעו להבחין בין טוב לרע.
כי טעם מוסיקלי בסופו של דבר מגדיר אותך יותר מכל דבר אחר ואם גם אתה מוצא את עצמך מחליש את הרעש ומבקש קצת שקט אז סימן שהגעת לאיזה מקום בחיים האלה .
אז תנו לי בבקשה מוסיקה של חושך..