אלבום היפ הופ/ ראפ חדש, כזה שמקצר את ההמתנה לחדש של לוקץ' לוקצ'יניו ושם קץ להמתנה הארוכה לאלבום חדש ומשובח בז'אנר (לצערי, האלבום של פלד לא עשה לי את זה בכלל…). ג'ימבו ג'יי הוא עומר הברון, ג'ימבו לצורך הרשימה הזו, משתף פעולה עם להקת "ספא" ואיציק פצצתי בעמדת ההפקה המוסיקלית ויוצר אלבום בכורה מעניין, מעט יומרני אולי ואף בוסרי לעיתים, אבל בסך הכל כזה שמהווה יצירה מגוונת, בעלת אמירה ובעיקר, מהנה.

לאחר "בואו לפני" הפותח, שיר פתיחה שמהווה אמירה והצהרת כוונות עתידית של מי שמאמין בהשרדות ארוכת טווח בתודעת הציבור, מגיע "עזבנו את תל אביב", מעין תשובה ל"עברנו לצפון" של שלומי שבן כאשר עוטף עזה מכל המקומות שבעולם מהווה את היעד האסקפיסטי החדש. "החקלאים צמאים לגשם אבל מטפטפות רקטות" משחיז ג'ימבו את ההומור הפיוטי/ציני שלו ומעורר עניין במקוריות ובשונות שלו. גם ב"עשיתי" הביוגרפי עם שחר בר שידבר ללוחמים בהווה ובעבר למקום הפנימי ביותר וילגלג על הנטייה הישראלית לסמן כמות מוגזמת של פעולות כ"עשיתי". סממן ישראלי נוסף מעסיק את ג'ימבו ב"תזכרי" שמתייחס לארועים מכוננים במנטליות הישראלית בחינניות כובשת.

"רק אש" עם מיטל מיכאלי אולי לוקה בטקסט ביזארי ולא מהודק אבל משהו בסגנון המוסיקלי שבו ובלחן היפה שלו העלה את מניות האלבום בעיני, עם גיוון ועומק שלא מצאתי בו עד כה. גם "אמא" עם פדרו גראס ועם האם עצמה, מורה ללשון כנראה מוקדש לשפה העברית במעין "רגאיי של עברי" מודל תשע"ז.

בדומה לשירים באלבומים מובחרים מן הז'אנר בשנים האחרונות (עידו מימון, נצ'י נצ', נתי חסיד) ג'ימבו ב"סיגריות"  ("מעשן מכתה ח' /חטא) לא נרתע מלעסוק בחוויות בריאות וחולי קשות. רגע מרתק ורוק אמיתי באלבום.

אלבום בכורה מעניין לפנינו. יש כאן אומן צעיר עם אוקיינוס של להט ורצון אמיתי לומר דבר מה משמעותי. פצעי בגרות של חריזה לקויה לעיתים ושימוש מוגזם ב"בן זונה" יעברו יחלפו להם בקרוב, האלבום השני כבר יהיה אופרה אחרת לחלוטין).