גיא טנאאלבום שני ליוצרת ולמלחינה שנעה בין עולם האקדמיה למוזיקה לבין זיכרונות מסבא ונמל יפו. הזמרת שמשלבת את העוצמה והחריפות של דקלה עם הצלילות והעומק של מירי מסיקה משתפת פעולה בהפקה המוסיקלית של האלבום עם שלומי מנצור ועם תומר ישעיהו שהבוזוקי שלו פותח את האלבום ומעניק לו סימן היכר מובהק.
לוי כותבת טקסטים המתקרבים לפורמט של שירה. היא לא מקפידה לחרוז , למשל, ובפעמים שזה כן קורה, זה מפתיע ואחר. כך ב"שפה חללית" הפותח וגם ב "אני אוהבת את אבא שלך" עם המטאפורה הוולכית "תראה את/ כל המפלצות שלך/נושרות מהעץ".
"מדענים" הוא מן השירים הבולטים באלבום כאשר לוי מצליחה ליצור במילותיה מעין מתח מרתק בין העולמי לבין הזוגי, בין הנשגב לבין הפשוט. היא מרשימה ווקאלית והליווי של תומר ישעיהו מהווה קונטרה עדינה ומלאת אופי. בשיר הנושא "מקום", שט"ל ממשיכה לקשר ולחבר חיבורים מלאי השראה בין סוף העולם לבין המקום הפרטי ביותר, הבאר העמוקה ביותר של הרגש.
אהבתי מאד את "מעלית", שיר צנוע, סיפורי, כזה שמהווה פוטנציאל קליט להשמעות ברדיו וכזה שיכול לחצות את גבולות הפלייליסט הגלגל"צי…גם "קינג ג'ורג' אלנבי" בולט לטובה, קצת כבד על גלגל"צ אומנם אבל 88 עשויים להתחבר…
שיר הסיום מבוסס על ניגון בשפת הלדינו וחותם אלבום בעל משקל, כזה שלוקח עצמו ברצינות רבה ומתייחס לכל פני העשייה המוסיקלית בכובד ראש. התוצאה, לרוב,מעניינת ומאתגרת. בחלק מן השירים נוכל למצוא גם פוטנציאל תקשורתי, קליט. השירים הללו עשויים לפתוח לשט"ל את הדלת לקהל רחב יותר. אחרת, נמתין לאלבום הבא.