גיא טנאאלבומי נובמבר וקצת מסביב בעונת הסתו המאוחר של המוזיקה הישראלית, תהנו..
- Forestt – Into The Woods (פלסטיק)
לא כל כך מבין את הקטע הזה לפיו אין נותנים קרדיטים ליוצרים ולאומנים עצמם . כאשר אני מאזין לאלבום החורפי והאירופי הזה של Forestt (כך במקור), אני מעלעל בחוברת לראות ולהבין מיהם האנשים מאחורי המילים והצלילים…אך לשווא…מעצבן ומיותר.
לעצם האלבום, אהבתי את הנסיון המעניין לפנות לאפיקים יצירתיים אחרים, אלטרנטיביים, אולד סקול במידה רבה. מושפעים עמוקות מפרוג-רוק ומפולק בריטי. גם השפעות רוקיות מחוספסות קיימות כאן אך במינון נמוך.
- הדס אלימלך – סקיצות בהפקת שלום גד (פייסבוק הודעה)
איני מורגל בלכתוב על אלבום בהכנה אך הפעם חרגתי מהרגלי עבור היוצרת הצפונית (אפילו צפונית ממני…) שעובדת בימים אלו על אלבום בכורה בהפקתו של שלום גד. סקיצות שנשלחו אלי מסקרנות ומציגות יוצרת משתלבת היטב בין היוצרות הלא מעטות שהוציאו יצירות בכורה לאחרונה. התרשמתי מאד מ "דבר לא זז" הדרמטי ו "צורך לא מזדקן" האקוסטי. יש למה לחכות.
- יולנטה והרוקר פוקט – דיסתימיה (פייסבוק הודעה)
קציר נגן חדשה ליוצרת הבאר שבעת שמאז שהדהימה עם אלבום בכורה חשוף עד זוב ודם ומרעיש נשמות לפני מספר שנים ממשיכה ליצור ולהוציא מיני- אלבומים נשיים, מסתוריים ועוצמתיים. "דיסתימיה" הוא ללא ספק אחד הטובים שבהם. תמיד כיף להאזין לאלבום הרחוק מאלבום הבכורה ולחוש כיצד הגרעין האמיתי של היצירה לא מפסיק להיות רענן ונועז, גם בעזרת המפיק אמיר גרומן איש "מריונטה סול" הי"ד. לכל מי שלא מכיר את יולנטה- זו ההזדמנות.
לביקורות קודמות שלי על יולנטה:
קישור ל"דיסתימיה"- האלבום המלא
- נדב יעיש – העיקר.
אלבום בכורה בהפקתו של עדי רותם. היוצר הצעיר מציג אלבום אישי ומגוון למדי עם "נרדם בתל אביב" הקליל והשמח, "לואי" שריגש כבר בהאזנה הראשונה ו"לך בינתיים" שחותם את האלבום עם הרבה רגש. שמחתי להכיר. מתארחים בין השאר שראל הכהן בקאנון והדס קליינמן בצ'לו.
- Tahel – Unfold
היוצרת ואמנית האודיו-ויז'ואל תהל קליין מוציאה אלבום בכורה הכרוך בעטיפת אוריגמי בצורת פרח המסמלת עבורה את השריון והעור. דרך אפליקצית ה Artivive תוכלו לראות גם את האוריגמי נושר והפעימות המתחדשות והולמות.
מוסיקלית, תוך כדי שיתוף פעולה עם מפיקים/יוצרים כמו ספנסרוסו והלפר (מתן ספנסר ואורי רוסו, נועם הלפר בהתאמה) ועבודת אולפן של , בין השאר, רועי אביטל, אורי שוחט ושמוליק דניאל, מתקבל כאן אלבום מעודכן מאד, כמעט מהונדס.
קליין מנסה ומנסה ליצור משהו חדש ואחר, היא בהחלט מעניינת בצליל הקריר שלה אך נדמה שיש כאן דגש על הצורה האסתטית-מוסיקלית ,מה שמותיר את הטקסטים במקום משני. אמנם פרוזאי ופרובנציאלי מצדי אולם הייתי שמח לשמוע אותה בעברית- לחבר לקרקע ולראות כיצד הקיפול נפתח במציאות המטורפת שלנו ולא מרחף באוניברסליות בלתי מוגדרת.
- ארז לב ארי והחליפות – האורח
כבר זמן רב, במיוחד בעשור האחרון, הציוות של ארז לב ארי ופטריק סבג מהווה בעיני את אחד הצוותים היצירתיים והמענגים ביותר בנוף המוסיקלי המקומי. הפעם, כאשר מבטם פונה יוונה במחווה לאריס סאן, גיבור התרבות של לפני כמעט חמישה עשורים, גוון הקול הייחודי של לב ארי והטאץ' הסבגי בהפקה המוסיקלי נשמעים רעננים ומרתקים גם למי שאינו חובב הז'אנר.
נגינת הבוזוקי על גבי גיטרה חשמלית, סימן ההיכר של סאן, דומיננטית מאד גם באלבום של לב ארי ומצליחה לסחוף אותנו לימים אחרים, תמימים יותר, כאלו בהם אהבנו לשמוע על חיפה בנמל בלילה ("רחוב הימאים") , על בית היין ("האורח") ועל ערב מדליק הפנסים ("זוג או פרט") ולא כיוונו בעיקר אל העולם האנגלוסקסי. "דאם דאם" כובש, "צלילי הליל" מרגש ולמי שעדיין לא הבין, אהבתי מאד.
לביקורות קודמות שלי על ארז לב ארי:
ארז לב ארי ופטריק סבג בהופעה אפריל 2014
- עיר חמה – אלבום שיתופי תוצרת שדרות
אז זה היה יכול להיות "משהו מפעם" אבל , למרות שכעת שקט יחסית באזור, לכולם ברור שזה רק עניין של זמן. ב 2016 יצא האלבום המיוחד הזה אבל תושבי האזור "עדיין בבהלה" כפי שמבצעים/ות בשיר הפתיחה תמר קפסוטו, יובל וניצן בר קמה. אומנם החוויות הקשות מימי "צוק איתן" היוו את הטריגר לפרויקט החשוב הזה ומאז כבר עברו מספר שנים אבל היות ו "זר לא יבין מה קורה פה" אז וגם עכשיו, החלטתי להדהד את "עיר חמה" גם בנובמבר 2018.
אתם יודעים, לעיתים אלבומים נשלחים בדיוק למקומות בהם אפילו הניילון לא מוסר מהם. עברתי כבר במספר תחנות רדיו בימי חיי וראיתי מאות על גבי מאות של אלבומים/ מושלכים כאין חפץ בם. היה קשה לי אישית, כמי שכבר כתב לא מעט על מוסיקאים ומשוררים מן הדרום, להבין שאלבום חשוב כל כך לא מצא את דרכו אלי. אולי עניין של אגו, אולי בעיה צרופה בהגיון.
בכל מקרה, באיחור של שנתיים, אני ממליץ בחום, חיובי ומפרגן, על האלבום המרתק והמוסיקלי כל כך שבעזרת השם במהרה בימינו יהיה רק מזכרת מימים מדממים שעברו ולא עדות זועקת לימים שהווים כעת.
- נדב אזולאי וגיל נמט – תלמד אותי לרקוד
אלבום שלישי לצמד היוצרים הבאר שבעי המיוחד עם הכתיבה והלחנים של אזולאי והמעטפת העיבודית וההפקתית המשותפת לו ולנמט. החל משיר הפתיחה המצוין "מטריצות" (עם אלון עדר ו"קסיו" הזעם שלו…) דרך בלדות אקוסטיות כמו "נעליים כתומות" וגם שירים מעט יותר מאתגרים כמו "חצי התורן" ו"עזה" הפוליטי שהיה יכול להשתלב בטבעיות בפרוייקט "עיר חמה" שעליו יסופר בהמשך וקצביים כמו "מה להפסיד" (קובארי בקולות) מרכיבים יחד אלבום טוב, לא יומרני, כזה שמגיע מן הלב, או במקרה הזה, מן הלבבות. תמונת העטיפה הנפלאה צולמה על ידי אוהד רומנו.
- דייויד ברוזה – טבעת הזהב
היוצר הוותיק והמיתולוגי חוזר באלבום חדש המופק מוסיקלית ע"י יונתן לוי ו"מפוקח" על ידי לואי להב הגדול. כל מילות השירים באלבום נכתבו על ידי צרויה להב וכך נוצר שילוב מרתק ורב דורי בבסיס עשיית האלבום. ברוזה היה ונשאר פרזנטור בחסד, טרובאדור ממש. הוא מיטיב לבחור את היוצרים והמוסיקאים עמם הוא עובד ובאלבום זה שירים כמו "עץ הפקאן", "טבעת הזהב" שיר הנושא, "לי" ע"פ אדגר אלן פו והשיר החצי/ביוגרפי "ילד עם גיטרה" בו ברוזה מצליח להישמע רענן ומחדש. יחד עם נגנים צעירים ובולטים כגון יונתן אלבלק וארתור קרסנובייב ועם משה לוי הוותיק ברוזה ממשיך להביא לנו את הקסם , הגיטרה והחיוך אך לא מוותר על רצון מתמיד להתחדש בתוך משברי החיים של מי שמחפש את הנעורים בין קפלי הזמן.
- שלם – אסף שלם
סולן להקת "מלכה באיה", עובר לקדמת הבמה לבד ומשחרר בימים אלו את פרויקט הסולו הראשון שלו "שלם". הוא מצליח להפתיע אותי מאד כבר בבחירה הסגנונית של שיר הפתיחה Life Time שיונק מהרית'ם אנד בלוז והסול ומופק ע"י אורי בראונר כנרות. הקאבר המפתיע לשיר הנושא של הסרט "מציצים" מפתיע, מהיר יותר, נאיבי בדיוק במידה אבל בהחלט מעודכן יותר ומופק לעילא ולעילא על ידי גיא שמי. ככלל, למרות ש"מלכה באיה" מוכרת לי כבר למעלה מעשור, פרוייקט הסולו של שלם אכן מהנה, מבטיח ובעיקר..שלם.
- אלה רונן – טוסקה
אלבום עברי ראשון ליוצרת הצעירה בהפקה משותפת לה ולרועי פלד. עם עבר שווייצרי, לא פחות, רונן מביטה במציאות הישראלית העכשווית גם בתאטרליות ב"הסדר הישן" שעוסק בישירות בתופעת ההחפצה הנשית, גם בעצב ובאפוקליפטיות ב"הריסות תל אביב" ובצורה אלגורית ב"מר וגברת ישר". אמנם משמעות המילה "טוסקה" היא געגוע לדבר מה שאינו קיים אבל נדמה לי שרונן יודעת בדיוק לאן לכוון וששת השירים המדוייקים מאד שנמצאים בקציר-הנגן בהחלט מבטיחים טובות ליוצרת ולמבצעת המוכשרת הזו.
- אלון עדר ולהקה – משתלבים בנוף
יחד עם ספי ציזלינג, אבנר קלמר,דן דרום,נדב הולנדר ויונתן רוזן מוציא אחד היוצרים הפוריים ביותר בעשור הנוכחי עוד מסמך אישי-חברתי מרתק, לעיתים כזה שעומד בסתירה אל מול החינניות והמתיקות הכמעט אינהרנטית למוסיקה של עדר. גם אל מול הטקסט של חנוך לוין "מלאכת החיים" שהולחן ובוצע יחד עם רונה קינן, הטקסטים של עדר פיוטיים ובוטים גם יחד, גם אם ה"בוטות" אינה פרובוקטיבית במובן המקובל של המילה. שיר כמו "כותרת של משפחה" מציב מראה קשה של צביעות, שטחיות ושקר אל מול רצף החיים הבורגני, הרי השמרנים עדיין באופנה…
כהרגלו, עדר מנסה לחתור להתחדשות ובשירים כגון "חיה קטנה" המינמליסטי בטקסט והעשיר מוסיקלית, ."המחשבות העצובות" הדרמטי והציורי ועוד.. ובכלל נדמה שכווקאליסט עדר ממשיך להשתפר ולגלות יכולות חדשות וגבהים חדשים. היו אלבומים של עדר מהם נהניתי יותר אבל גם כאן, בהחלט מדובר באלבום טוב מאד ומלא עניין.
סיכום החיים עד עכשיו, ספטמבר 2014
השמרנים שוב באופנה, ינואר 2017
- מעבר לכביש שש – המכונה שבתוכי
הרכב האינדי-רוק הבאר שבעי מוציא אלבום בכורה בהפקת יוסי שיטרית שמשתלב באירוע אמנות, מוסיקה ו-וידאו ארט שיתקיים בשמיני לחודש דצמבר בסטודיו 207 ביפו. הדיסק עצמו נכתב ברובו על ידי יעל וטל דוד ומשקף איזשהו מבע רענן אבל קודר לו שותפים יוצרים באר שבעיים רבים כמו "מריונטה סול", יולנטה ויוחנן קרסל. הטקסטים משתנים ברמתם אבל שירים כגון "יתדות", "שנית מצדה", "וירוס" ו- "מלח הים" השאירו אותי מהורהר עמוקות וזה, מבחינתי, שיחוק משמעותי.
סיקס – סיפור אינטרנטי בהמשכים על כביש שש
עד כאן לעת עתה, ניפגש בעוד חודש בדיוק, יאללה ביי..