גרמן רייטרמןפילם-נואר של חן רותם
יש אלבומים שמהצליל הראשון לוקחים את המאזין לתוך החוויה, אל המסע שאחריו לא חוזרים אותו דבר.
"בחוץ חלום בלהות" של חן רותם הוא לחלוטין אחת היצירות מהסוג הזה.
זהו פילם נואר על המציאות האפלה, המטלטלת והמורכבת שלנו, על אהבה שאף פעם לא יודעת להיות שלמה, על טראומות, על הסדקים והשברים ועל מה שבפנים.
"איך נמשיך מכאן באגרופים קמוצים" – ככה פותחת רותם את האלבום בשיר "תאהב אותי"-שיר שהוא שאלה שאין עליה תשובות. דרך תיאור הסיטואציה והמקומות מצליחה רותם לחשוף סדקים ו-"שכחנו להוציא את המצלמה" נשמע פתאום כמו גזר-דין או וידוי על חוסר השלמות באהבה וביחסים.
"ואיך תאהב אותי,למרות שאין לי הגנות"- בין אם זו שאלה או עובדה קיימת, יש כאן ערעור, משהו מחוסר הגיון ונידון לכישלון, לאהבה אצל רותם אין סוף טוב. לא במציאות הזאת, לא כאן, איפה שהפצעים הפתוחים הם חלק מהנוף בסלון עם תקרות גבוהות ורצפות מצוירות .
ב"כאבי גדילה" הנושא הזה ממשיך ומתפתח:
"אני אומרת לך לא להסתער על שום גדר בינתיים./תנסה להרגיש זה כאבי גדילה, מזל שלא ויתרנו"
אצל חן האהבה ומערכת יחסים הן מאבק מתמשך, זה כאבי גדילה, ויתור, הדחקות ופשרות, ומאידך, משהו שלא מוותרים עליו. ביצירה של חן רותם הנושאים האישיים והחשופים מתערבבים עם המציאות הפוליטית והחברתית שאי אפשר להתעלם ממנה כאן. הכל קורה בצל של חרדות ופוסט טראומה, המציאות שבה "אין מלך, רק אדם לאדם ודם" ("אין מלך") הרצון להבין ולשבור את המעגל הזה יוצא בהצהרה ודרישה ב"מילים ברורות".
"אנחנו עדיין במדבר מחכים לאות.
"הרוב המדמם שלא בוחר להתקומם,
רק לעמעם את האורות,
עומד בתור ומצמצם את השורות.
תגיד מילים ברורות.
אנחנו לא צעדנו סתם את המדבר
ולא ברחנו סתם מיערות.
תגיד מילים ברורות"
"זה לא הדור של המופתים והאותות, זה זמן להחלטות"
"אל תסתכל עלינו מההר
אל תחפש איך לנמק את הבחירות,
תגיד מילים ברורות"
זוהי זעקת כאב ותסכול, המנון הדור האבוד שלנו שמעז לשאול שאלות ולערער.במיוחד זה בא לידי ביטוי באזכורים של יציאת מצריים ("כי אין לנו משה שיגמגם לנו עתיד"). התובנה המטרידה שאנו חיים בעולם מורכב והרסני שבו צריך מילים ברורות כדי לשרוד ולהמשיך. עולם שאין בו זמן ויכולת לתפילות וטקסים.
ב"ג'נין" מהתו הראשון ניכרת השפעה של עמיר לב. גם בליינים הנוגים והפשוטים של הגיטרות וגם בטקסט קולע ומצמרר. דרך תיאור סיטואציה יומיומית חן מספרת סיפור קורע לב. "לקחו לו את הראש בג'ניןלפעמים הוא מצליח לישון בלילות"
הנושא של פוסט-טראומה ממשיך ב"אימון חצי שנתי", שבא לקראת סוף האלבום. שיר שהוא חצי דיבור שמתאר את חייל המילואים שלא מסוגל לעזוב את היחידה. כאן נוגעת רותם גם בטראומטיות של המצב בו אנו חיים וגם בשקר המיליטנטי והחיים מתוך אינרציה ו"רצון להיות ראשון". שוב, המציאות האפלה שאין לה סוף וההתפכחות כואבת.
"אין מלך" בעיניי הוא השיא של האלבום.
כמו ב-"מילים ברורות" גם כאן קיימת הפניה לתנ"ך. הפזמון הוא תיאור מדויק וקשה של המציאות:
"בטון מזוין בינינו,
אדמת מריבה מתחת,
ושווים קצת פחות חיינו,
ונותרנו מעט עבדים לפחד"
ההפקה המאופקת והמדוייקת של עמיר לב לא משאירה שבויים. החיבור הזה בין רותם ללב הוא כל כך טבעי, כל צליל מנומק, כל מילה במקום, אין עודפים ואין תו מיותר. היכולת של רותם לומר הרבה במעט מילים מאוד דומה ליכולת של עמיר לב, לכן החיבור הזה מקסים ולא מפתיע.
הכמיהה לאהבה טהורה ללא תנאים ב"רציפים" באה במפתיע, אבל גם כאן שומרת חן על הקו המאופק והשברירי. והלחן הקסום למילים הנפלאות של סלעית קרץ יחד עם העיבוד גורמים לטקסט להישמע מאוד אישי ופרטי. גם כאן ניכרת ההשפעה של עמיר לב, בגיטרות בעיקר.
הקול השברירי והמחוספס של חן והמילים הנוקבות והמטלטלות שלה יחד עם הנגינה המאופקת והקולעת וליינים פשוטים ומדוייקים של הגיטרות מייצרים את הקסם המטריד, הכואב, הלא מתייפייף והלא מתפשר הזה.
יש משהו לא מוגמר בפזמונים של חן, וזה מה שתורם לבניית המתח. זה מה שגורם למאזין להשלים את ה"חסר" לבד והמתח לא מרפה לכל אורך הדיסק. כמו סרט קולנוע טוב ומטלטל עם סוף פתוח.
"שיר ערש" הוא הסיום המושלם כאן. הרצון להסתתר מחלום בלהות שבחוץ בין ארבע קירות.
"בחוץ חלום בלהות" הוא אלבום שמגיע בזמן הנכון ובמקום הנכון. הוא אלבום שמדבר על כל אחת ואחד מאיתנו ולכל אחת ואחד מאיתנו.
"הדור שמתפכח בכאב"-כתוב באתר הבנדקאמפ של הדיסק ואין לי מילים טובות יותר ונכונות יותר לסיום.