אחד מן הדברים שמשך אותי באלבום הבכורה של דבורית אנגל, עוד לפני שבדקתי את הקרדיטים של המעורבים ביצירת האלבום, הוא המיזוג המעניין בין נטייה פולקית, עדינה, סיפורית לבין צליל עדכני ואלקטרוניקה מעניינת. ואכן, שני המפיקים הדומיננטים באלבום הם רונית שחר ודותן מושנוב, שני יוצרים שמושכים את אנגל לשני כיוונים מנוגדים ופורשים את היריעה הסגנונית של האלבום.

"הלב מסתובב/ מוטט לו/ קצת שם/ וקצת שם/ ושם". כך נפתח שיר הנושא באלבומה של אנגל, זה החותם את הדיסק. ואכן, תנודת המטוטלת ביצירה של אנגל מובהקת ומרתקת. "לא טוב היות האדם לבדו" משבצת אנגל את הפסוק מספר בראשית ו/או את פתיחת השיר של זך ויוצאת לחפש עצמה אל האלבום ומתוכו.

"לשוב" הפותח ו "ניחוח אינותך" המצוין למילים של דורי מנור הביאו אותי לתחושה שאנגל משכנעת יותר ומרגישה נוח יותר בכיוונה של שחר, כאשר הקול והשירה מקבלים מקום נרחב יותר לביטוי. גם "איש של מילים" עם עיבוד תזמורתי של מושנוב היה מן הבולטים באלבום.

המיזוג הסגנוני שהוזכר בתחילה מגיע לביטוי רב יותר ב "גבול", ב"חול הזמן" ובעיקר ב"נקודת מבט" הפופי יותר שאהבתי במיוחד. גם ב "מיד אני שם" אנגל נשמעת משכנעת וסוחפת.

עם או בלי קשר לבלדה של סוזאן וגה The Soldier and the Queen מגישה אנגל ב "הכתר" בלדה אגדתית, סוג של משל שנעלם בדור האחרון כמעט לחלוטין מהמוסיקה המקומית וטוב היה להאזין ליצירתיות הזו של אנגל באה לידי ביטוי גם כך.

אלבום הבכורה של אנגל מעניין, מוסיקלי מאד, יצירתי אך לא נעדר בוסריות. היא מציגה עצמה כאומנית ורסאטילית, כותבת, מלחינה, מתנסה אך נדמה שמרוב ורסאטיליות, נותרת תחושה חמצמצה של אי בהירות, של פרקים שמאפילים על הסיפור כולו. זהו מחיר הנסיוניות שמבחינתי שווה את הסיכון ומעיד על אומץ ויושרה. בהצלחה באלבום הבא !