עשרה נגנים על במה אחת, כלי נשיפה, גיטרות, עוד, קלידים, ומתופף אחד שמנצח על כל התזמורת הזאת. רע מוכיח שוב הוכיח שהוא לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. ואם כבר הגענו לכדורגלן אלון מזרחי אקח אתכם למסע שהוא מחווה לעולם הכדורגל אך עם קריצה לאולם הקונצרטים אשר במלון אלמא בזיכרון יעקב 1.7.2017 בו נכחתי אור למוצאי שבת האחרונים.

ברי סחרוף אמר פעם שהוא מרגיש כמו דמות בסרטים מצוירים שעברה את קצה הצוק והמשיכה לרוץ באוויר בהקשר של מילים ברוק הישראלי. הוא חיפש ומצא עומק בשיריו של אבן גבירול פילוסוף ומשורר בואכה יהדות ספרד.

כדי לעבד את השירים ולהפוך אותם למשהו עשיר הוא גייס את רע מוכיח ונתן לו את הגב לנהל מוסיקלית הרכב שעולה דמוגרפית על להקת כוורת. ואני אנתח את ההרכב המשוער הרכב שסך חלקיו עולה על השלם בגדול:

בלם אחורי- עדי רנרט קלידים, שקט ובטוח מחזיק את כל ההגנה על קלידיו ונותן שקט תעשייתי למגנים לתקוף משני הצדדים.

מגן ימני- אייל תלמודי, כלי נשיפה, יוצא לחרוש את האגפים עם סקסופון וקלרינט, לא לוקח שבויים, מהיר, אנרגטי, נוטה להישאר בצד ההתקפי של המגרש אבל תמיד יודע לחזור בזמן.

מגן שמאלי- איתמר דוארי פרקשן, לא יאמן מה אפשר לייצר מעשר אצבעות על עור התוף, כשאיתמר יוצא לסיבוב הסולו שלו אף אחד לא נשאר אדיש, ביתר הזמן הוא חרוץ, עושה הרבה עבודה שחורה ונותן למנצח המתופף עוד אופציות אתניות הכרחיות.

בלם קדמי- עודד גולדשמיט- על הבס, חד, מדויק נשאר צמוד על הבס תופים ולא נותן לו לזוז. התיאום עם הקשר המרכזי יוצא מן הכלל ולפעמים נדמה שכל אחד יודע בדיוק איפה השני נמצא לפי שמיעה בלבד.

קשר הורס- אסף רוט מרימבה, שזה כלי קצת יותר מאתגר מקסילופון אבל הבנתם את הכוונה, אסף רוט מחזיר כל צליל למגרש ומוסיף את הנגיעה שלו, גם סוגר היטב את המגנים וגם מוציא להתקפות נגד באלגנטיות.

קשר מרכזי- ברי סחרוף, מאמן שחקן על המגרש, יודע בדיוק מתי לברוח לצדדים ולהשאיר את הדשא למגנים התוקפים, מחזיק את כל ההרכב בלי אגו ועדין נשאר המנהיג השקט על המגרש, כשהוא מרים את הגבות הם יודעים מתי להוריד הילוך, כשהוא מיישר מבט הם יודעים מתי לצאת להתקפה.

קיצוני שמאלי- יניב רבה, מאז יוסי אברהמי לא היה חלוץ סופה כזה על הדשא. יניב רבה על העוד לוקח את הגיטרות של ברי לסיבוב מחוץ לזמן, מביא את יוון לספרד וחוזר לקצב. אפשר לדמיין את פוליקר ואת חיים רומנו מחליפים דאחקות על הספסל.

מאחורי החלוץ- מארק אליהו, משחק היטב עם הגב לשער, סיבוב מהיר על המקום ויודע לנצל הזדמנויות . מארק מנגן על כלי קשת פרסי העונה לשם קמנצ'ה. כשהגיטרה מנסרת את הלילה נכתב על הכלי הנפלא הזה. (תחשבו על כינור רזה שמוחזק כמו צ'לו ביד האחת וקשת ביד השנייה)

חלוץ מרכזי- שי צברי, המנוע הבלתי רשמי של ההרכב, לא רק זמר אדיר בעל קול ויכולות ווקאליות גבוהות אלא ובעיקר שמיעה מוסיקלית בקול השני והעלאת האנרגיות מאפס למאה בהינף יד. צברי הרים את כל היושבים המנומנמים מרבצם והפך אולם קונצרטים עייף לחאפלה אשכנזית מאופקת. בכל זאת עם כל הכבוד לגירוש ספרד, עברנו גם את השואה.

ג'נרל מנג'ר- רע מוכיח- מתופף, וסליחה שאני גולש כאן לטניס אבל כמו שסטן ווארניקה מצליף את הבקהנד האיום שלו, ככה רע מוכיח על המצילות. לא רק מוסיקאי אדיר בעמדת המתופף אלא גם מתופף אדיר בעמדת המוסיקאי. רואה את כל המגרש מתחתיו. יודע בדיוק מי צריך להיכנס ומתי, מחזיק קצב, מעיר כשצריך, הופך את כל החוויה הזאת של 'אדומי השפתות' להרכב מנצח. רע מוכיח הוא המנצח. חפשו את 'אדומי השפתות' תמצאו את האולם הקרוב לביתכם ותרשמו לעצמכם:קונצרט.