אני חייב לציין שהתרגשתי. לא כל יום אני עומד לצפות בהופעה שמציינת ארוע כה הסטורי בדברי הימים של המוסיקה הישראלית וכל מושך בעט שמבין דבר או שניים בתחום יוכל לכתוב מימרות רבות המפארות את התרומה והמשקל הסגולי של האלבום שמעבר לכך שהציג לראשונה את אהוד בנאי כיוצר לקהל הישראלי, גם הוסיף את האפשרויות הכמעט אבסורדיות דאז של עיסוק בעליה האתיופית, בפועלי הבניין הפלשתינאים ואפילו…בפועלי הבמה הנדחקים אחורה בצל הכוכבים המעושה .

במרחב הגדול (יחסית ) של ה"זאפה" החיפאי, אי שם בין "אינטל" לבין "סמי עופר", התקבצו מאות רבות של צופים, רובם ניחנו באותו ניצוץ בעיניים שראיתי במראה בשרותים לפני כן..ניצוץ של התרגשות אצל בני שלושים ובעיקר בני ארבעים ו…שחשו את היוריקה, את ה"מצאתי" שהיכה בהם עשרות שנים לפני כן, בתקופה בה כיכבו בבידור הישראלי סבתא זפטה, וטוביה צפיר וצמד הבטלנים ומוטי גלעדי ו…שאמשיך ?

ויזואלית, מאחורי הלהקה המתחדשת (נושי פז, מאיה בלזיצמן, אלעד כהן בונן וכמובן גילי סמטנה הבלתי נגמר) הוידאו ארט התחיל בצורה מרשימה וכאשר צלילי "עבודה שחורה" מתחילים להישמע הלב רוטט, אי אפשר להתכחש לזה, במיוחד כאשר הקליפ הנפלא מאמצע שנות השמונים מלווה את השירה. אהוד, איש שהמונח "כוכב רוק" רחוק ממנו כרחוק השוויון מן החברה הישראלית,כהרגלו נע בין שמרנות לבין חידוש, בין הסאונד המקורי לבין וריאציה, ריענון, ובאותו ערב, הייתי זקוק לריענון במיוחד והוא אכן הגיע, מעט מאוחר לטעמי- אבל הגיע גם הגיע.

אז ניתן לכתוב ולהזכיר את הלהיטים הגדולים שכולם הכירו, גם מי שנגרר על ידי בן זוג נלהב, כגון "זמנך עבר" ו "עיר מקלט", את "עגל הזהב" ו"ממשיך לנסוע" שהפך להיות בעל מעמד כמעט זהה רק בעשור האחרון וכן ניתן לכתוב ולהזכיר את הקטעים המוכרים פחות לקהל הרחב כמו "אמסטרדם", "מרקיסטן" ו "דם" אולם הפגישה עם אהוד, למרות הארט והכותרת הייתה פגישה עם אומן גדול שהעשייה שלו בשלושים השנה שחלפו הייתה גדולה מדי מכדי להתעלם ממנה.

וכך, למרות הציפייה הבלתי אפשרית לערב שיתרכז, יתמקד ויעלה על דגל אלבום אחד בלבד, אלבום ששמעתי לראשונה כבן עשרה ולא יכולתי לעמוד בזמן אמת על גדולתו, בנאי רצה, הקהל דרש והמציאות החליטה שנשמע שירים רבים שבלעדיהם לא נבוא על סיפוקנו: ג'מלי פורוש מתוך "תחת שיח היסמין", "כל הלילה על האש" מתוך "קרוב", "פלורנטין" ו"כל הזמן באוויר"- אולי הטוב בביצועים בהופעה הזו, מלא יצירתיות, כח, וששילב נפלא את הקול הגבוה הרוחף של מאיה בלזיצמן, מתוך "השלישי", "יוצא לאור" מתוך "עוד מעט", "סטארטר, אני ומיכה השקט" ו"בלוז כנעני" מתוך "ענה לי", "עבדו ורנדורה" עם ג'ורג' יוסף סמעאן שנראה צעיר כל כך,השיר החדש לזכר ז'אן ז'אק גולדברג- המתופף המקורי של "הפליטים", ואפילו "ילדי הלילה" הנפלא עם הקליפ החדש לצערי ולא עם הקליפ הישן עם רונה קינן הצעירונת בהופעת משחק נדירה…ורק לחשוב כמה להיטים אדירים נותרו בצד באותו ערב ("אל תפחד", "רוחות הצפון", "מהרי נא", "סרט רץ" וישנם עוד רבים רבים…).

בנאי לא מיהר לסיים. היה נדמה שיש בכוחו להמשיך עוד זמן רב. לי, כאב כבר הגב והרגליים דאבו. נפגשתי עם אהוד לאחר ההופעה בחדר האומנים (תמיד הרגיש לי שלא במקום לעשות כן, מעין חדירה למרחב פרטי לא לי, ודאי כמבקר…) ועל אף שכבר נפגשנו בעבר בנסיבות פרטיות דרך חבר משותף, מסרתי לו עותק מספרי החדש (שהכניס מיד לתיק דומה להפליא לשלי…) ומיהרתי לצאת.

בחוץ, כבר התחיל להתרוקן, פסענו אל הרכב, בראש המחשבות מתרוצצות, מחפשות עיר מקלט – מקווה שבשורות שקראתם זה עתה, עיר מקלט כזו נמצאה.

עוד רשימות על אהוד בנאי:

על האלבום המשותף של אהוד בנאי ומייקל צ'פמן.

פרוייקט מיוחד – 25 שנה לאלבום השלישי של אהוד בנאי.

על "היא הופיעה כמו הרוח" – האלבום המשותף של אהוד בנאי וברי סחרוף