גיא טנאלא פשוט לגשת לאלבום בו שולטת שפה בה אינך שולט. אמנם גדלתי בבית דובר יידיש ואף למדתי את השפה במשך שנתיים בימי הסטודנטיאלים העליצים אך עדיין, כאשר מילון לידי הרגשתי שיש לתת במה גם לגרשון לייזרסון, הכנר והמלחין איש "אוי דיוויז'ן" ו"באבהי אגה" וגם לאלבום יוצא דופן בנוף המקומי.
"אין וואלד אליין" (ביער לבד, עממי/ לייזרסון) מתחיל בשורה "לאמיר ביידע שפאצירן גיין", בוא נלך לטייל יחד. דו שיח בין צעיר מעט מפוחד לבין צעירה הרפתקנית המנסה למשוך אותו לטיול ביער מציג פן בלדי, עממי, שישלוט באלבום כמעט לכל אורכו. הצליל הכליזמרי דומיננטי בראשות הכינור של לייזרסון, הקלרינט של אמיתי מאן והאקורדיון של עירא שירן. עוד מנגנים באלבום יהודה לבבי בקונטרבס, יוני שרון בכלי הקשה , דניאל שוהם בגיטרות ומאיר יאניגר בויברפון.
"וואס דאס מידעלע וויל ?" (מה ילדה זו רוצה?, עממי/לייזרסון) מתחיל בהנחיה "שפיל זשע, שמוליקל, שפיל", ומכוון לשיר משחק. עם זאת, הרגש משחק כאן תפקיד חשוב בצד המשחקיות: כאשר האם אומרת לבנה "דו וייסט שוין, וואס איך מיין/דו קענסט מיך שויין פארשטיין" ושמחה על כי הבין סוף סוף את כוונתה לשדך אותו, לייזרסון שר באמוציונליות רבה ומצליח לגעת בי.
"ירושלימער פייזאזש" (נוף ירושלמי, וולוול צ'רנין / לייזרסון) הוא שיר שנע בין שירה לשיר ציוני העורג לירושלים מן הסוג שכבר נדיר למצוא במקומותינו אם כי צ'רנין הוא משורר עכשווי. הלחן ענוג, מלנכולי, רחוק מהצליל הכליזמרי הפעם . עוד על ירושלים נשמע ב "פארנאכט אין ירושלים" (בין ערביים בירושלים, זלמן שז"ר/ לייזרסון) השיר שמילותיו נכתבו על ידי נשיא המדינה השלישי מזכיר באורח מבריק את שירו הידוע של מאנגער "אויפן וועג שטייט א בוים" כאשר הוא נפתח בשורה "אין מיטן הימל שטייט א בוים"- בלב שמיים ניצב לו עץ". השמיימיות ניכרת בעיבוד ובשירה. השירה מרחפת מעל והרכות היידישאית מתגלגלת על הלשון ומרככת את הסיפור יחד עם הויבראפון של מאיר יאניגר.
"בוטל בוטל ביר !" (בקבוקי בירה, עממי/ לייזרסון) שירי שתיינים ניתן למצוא בכל תרבות ולי שיר עממי זה הזכיר לי את "כתנות פסים" של משה אבן עזרא מ"תור הזהב" של ספרד המוסלמית מימי הביניים. עם זאת, השמחה מאופקת, שובבית,במיוחד בזכות הקלרינט של אמיתי מאן אך לא פרועה.
"אלף- בית" (עממי/לייזרסון) הוא מהשירים שרכשו את לבי באלבום זה. לכאורה זהו שיר ילדים ללימוד האלף בייס אך לקראת סופו ניתן להבין כי כוונתו האמיתית של השיר היא לאומית, ציונית ואנטי-גלותית. בביתנו בני בן האחת עשרה כבר מזמזם לו "אלף – אברהמלע" להנאתו (ולהנאתי…) ומתופף כהרגלו בדראם אנד בייס יידי…
"אין טארבע פונעם ווינט" (בשקה של הרוח, אברהם סוצקבר/ לייזרסון) הוא שירו של המשורר הידוע אברהם סוצקבר שמוסיף ארומה מיוחדת לאלבום שרובו מבוסס על שירים עממיים. " א בארוועסער וואנדעראווניק אויף א שטיין/ אין אוונטגאלד" שר לייזרסון, נודד יחף על אבן, שטוף זהב הערב. גם מבחינה מוסיקלית מדובר ביוצא דופן. יש כאן דבר מה אפל, מטיל ספק. "וו זיינען די הענט ואס שאפן וונדער?" שואל סוצקבר, היכן הם הידיים שחוללו נסים?, ומסיים ביחיד, בבודד כהר, שלמרות הכינור המנגן, נותר בודד והשמחה אינה מפעמת בו.
"געשיכטע פון א ליבע" ( סיפור אהבה, צ'רנין/לייזרסון), מספר בהומור ובלי הרבה מחסומים תרבותיים את סיפורם של שמשון ודלילה: "נאר אין פלשת איז געווען א זונה/ און שמשונען דעם קאפ האט זי פארדרייט", אך בפלשת הייתה זונה שסובבה את ראשו של שמשון…. הניגון שמח, קולח, תוסס, מערב בלשון המשורר בין דבש לבין מאכל לסוסים, בין מתיקות לבין חמיצות, בין האקורדיון המלהטט לכלי ההקשה הדומיננטיים.
"די באלאדע פון דער זונה און דעם שלאנקן הוזאר" ( הבלדה על הזונה ועל החייל הרזה, מאנגער/לייזרסון) הוא שיר המשורר הגדול הראשון באלבום. זוהי בלדה מלאת חשק ומסתורין שגרסתה המלאה כוללת גם מעשה רצח ומשתלבת עם סוגה ספרותית מוכרת בתחילת המאה העשרים שכללה אלמנטים של אימה .
"דעם קייסערס טאכטער" (בת הקיסר, עממי/לייזרסון) הוא שיר קצרצר שמתייחס לעולם האגדות: חלון זהב, טבעות, בת הקיסר, מציל מסתורי רכוב על סוס . עם זאת, משהו סתום בשיר ועדיין לא מפוענח. מבחינה מוסיקלית וקצבית, האלבום נחתם כאן בססגוניות ושמחה וגם זו החלטה ערכית ואומנותית בעלת משמעות, בצד ההחלטה לא לפחד, לא להירתע ולהעניק לקהל פתוח ובשל את היצירה המעניינת הזו שאומנם אינה מביאה חידוש גדול אך גם בשימור העבר פלוס נגיעות ספוראדיות של טקסט עכשווי בניחוח יידי יש חשיבות תרבותית לא מועטה.