יעל קופלנד – השארתי את האורות דולקים.
יש לפעמים נקודות בהן המוסיקה מגיעה אליך במפתיע. זה יכול להיות ליטוף שמתגנב עד עטיפה מלאה, זה יכול להיות גם
יש לפעמים נקודות בהן המוסיקה מגיעה אליך במפתיע. זה יכול להיות ליטוף שמתגנב עד עטיפה מלאה, זה יכול להיות גם
אלבום שני ליוצרת ולמלחינה שנעה בין עולם האקדמיה למוזיקה לבין זיכרונות מסבא ונמל יפו. הזמרת שמשלבת את העוצמה והחריפות של
"הצועניה" היא המוסיקאית והיוצרת לירון מיוחס שמוציאה כעת, לאחר שנים של נדודים והתנסויות מוסיקליות ותרבותיות, אלבום בכורה בהפקתה של יעל
אלבום הבכורה של גל עבדו אינו מציג קול יוצא דופן או טקסטים יוצאי דופן. הוא בהחלט מציג תמונה מגוונת של
עוד לפני שהתמלא כל מקום פנוי, כל מדרגה וכל חרך ירי (לא יודע אם קיים שם אם יש הוא ודאי
זה [1]מתחיל בעינייך ויורד ללשונך ועולה בצחוקך וחוזר לעינייך[2] מכריז: לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי! זה ניצוץ בעינייך זהו
יש דבר מה מתעתע באלבום הבכורה של ההרכב "האחרונים". מצד אחד, "התעוררות" הוא אלבום בעל אמירה ברורה, מובהקת- הן מוסיקלית
"מה עם יזהר אשדות? הוא לא באותה ליגה כמו כספי ורכטר?" כך, פחות או יותר, שאלה אותי לאחרונה צעירה שמבינה
טוני ריי ואמג'ה – אוהב להיות שחור: היוצר שהביא לנו צליל ג'מייקני אמיתי חוזר באלבום חדש עם אמירה פוליטית טעונה,
כבר כמעט ושלושה עשורים מלווה את הפסקול הישראלי הקול הייחודי של היצירה שיוצר עמיר לב. ככל שאומן ייחודי יותר, כך